אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 1~

-נקודת מבט אמבר-
קמתי בבוקר, הסתכלתי על השעון בעייפות. לא היה לי כוח ללימודים האלה! אני לומדת רפואה, וזה ממש קשה. כבר 6 שנים אני באוניברסיטה הזו, ובאמת שנשבר לי. אני מתנחמת במחשבה שאני בסמסטר לפני האחרון שלי, לפני שאני אוכל לקבל את התואר, להתקבל לבית חולים כלשהו ולהתחפף מפה! אני מחייכת למחשבה הזו, היא באמת מנחמת. אני קמה ומתארגנת, מיישרת את הבגדים, מסדרת את השיער, ומתלבשת בשחור. הצבע האהוב עלי. אפשר לומר שאני כמעט גותית, אבל אני מאפשרת גם לצבעים כמו סגול כהה, כחול, וכסף להיכנס לי לארון. אני אוכלת ארוחת בוקר ונוסעת לאוניברסיטה.

-נקודת מבט סימון:-
השעון המעורר מצלצל. הוא קם, ומקלל את השעון המעורר "לך לעזאלזל" הוא מתיישב על המיטה, וחושב בהתרגשות שהיום הוא יפגוש שוב את אמבר. וזה נותן לו מוטיבציה. הוא קם ובוחר את בגדיו בקפידה. מסדר את שערו עם ג'ל, ואוכל במהירות, משהו קטן. שלא ישמין. שישאר חתיך😉.
הוא נכנס לאוטו החדש שקנה לא מזמן ונוסע לאוניברסיטה.
כבר בכניסה לאוניסרסיטה, הוא מזהה את הרכב של אמבר, ורואה אותה יוצאת מתוכו. הוא נוסע ומחנה בזהירות את הרכב שלו לצידה.
"בוקר טוב" אני אומר כשאני יוצא מהרכב.
"בוקר טוב" אמבר אומרת בגבות מכווצות אלוהים, זה כלכך יפה לה! "נעים מאוד, אני אמבר."
"כן אני יודע" אני אומר קצת פגוע. "אני איתך מהשנה הראשונה שלנו"
"הא. בחיים לא ראיתי אותך פה לפני"
אני קצת בשוק. כל המאמצים שהשקעתי כדי שתשים לב אלי, היו לשווא? "אני יושב בפינה, אולי בגלל זה לא ראית" אני מנסה לתרץ.
"לא" היא אומרת. "אני פשוט לא ראיתי כי אני לא מתעניינת בסביבה שלי. בא לי רק לסיים את השנה הזאת באוניברסיטה בהצטיינות ולהתחפף מפה." "הו, אוקי." אני אומר "שיהיה לך יום נעים" "יום נעים גם לך" היא עונה לי. אני הולך לכיוון הקמפוס, וחושב איזה מטומטם אני יכול להיות. ברור שהיא לא תשים לב אלי! אני לא הכי חתיך, וגם לא הכי חכם. אני צריך איכשהו למשוך את תשומת ליבה.

מקווה שעד עכשיו אהבתם את הסיפור, בשביל לראות מה יקרה בעתיד של סימבר, תמשיכו לקרוא.
בתמונה למעלה זו אמבר.