אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 9~

-נקודת מבט סימון-
בבוקר אני שולח הודעה לאמבר.
אני: "בייב מה שלומך?"
לולי❤: "בסדר מאמי שלי. אתה בא לקחת אותי?"
אני: "בטח! עוד 20 דקות אצלך. נהנתי אתמול"
לולי❤: "גם אני. תגיע מהר שלא נאחר"
אני: "טוב חיימי"
לולי❤: "לאב יו😚"
אני מתארגן בזריזות, למרות העייפות. ומתלבש. אני נוסע לבניין של אמבר וצופר לה.
אמבר יורדת. "היי מאמי" היא אומרת כשהיא נכנסת לאוטו "היי חיימי" אני משיב לה ומנשק אותה בלחי.
אני נוהג, והורדתי יד אחת מההגה. הושטתי אותה לאמבר והיא אחזה בידי.
ירדנו מהרכב. בכיתה, המרצה משעמם כרגיל, ואני נהיה יותר ויותר מנומנם עד שלפתע אני נרדם. ולא שם לב.
פתאום אני שומע כיחכוח מעל הראש שלי. בהתחלה, אני מתעצל להרים את ראשי, ואז אני נזכר איפה ומתי אני נמצא. ומרים את ראשי. המרצה עומד מעלי במבט חמור סבר.
"בילית בלילה?" או שואל וקורץ. ואני מבולבל. "מה?!" "נראה שעוד מישהו פה לא ישן, זה חשבון פשוט" "מה? ממש לא" "כל הכיתה שמה לב לסיפור אהבה הקטן הזה ביניכם" "אני מקווה שזה לא נכון, אבל אני ואמבר אפילו לא התנשקנו" גיחוכים נשמעים ברחבי הכיתה. ואני מסמיק. המבט החמור של המורה מתחלף במבט משועשע.
ואז הוא מתחיל למחוא כפיים וכל הכיתה מוחאת אחריו, ואני מצטרף. לא מודע בכלל לסיבה שבגללה אנחנו מוחאים כפיים. אמבר מרימה את הראש, ומתחילה למחוא גם היא כפיים. והכיתה צוחקת. אני שולח נשיקה באוויר לכיוון אמבר ומחיאות הכפיים מתחדשות.

-נקודת מבט אמבר-
ישנתי טוב. החארות האלה העירו אותי. נו באמת. וכולם צחקו עלי. איזה יופי. יש דבר אחד שאני לא בטוחה אם הוא טוב או רע.
עכשיו, כל הכיתה שלנו יודעת שאני וסימון זוג, מצד שני, נראה שהשידוך מוצא חן בעיניהם.
כשהלכנו לקפיטריה אני וסימון דיברנו. הזמנו פסטה ביחד. וסימון אמר "תשים לנו את זה בבקשה בטייק אווי" הסתכלתי עליו בשאלה. והוא הנהן כדי להרגיע אותי.
הלכנו אל הדשא שליד המזרקות באוניברסיטה, ישבנו על אחד הספסלים ואכלנו את הפסטה.
"אולי נאכיל אחד את השני?" אני שואלת בשובבות. סימון בתגובה פותח את פיו אני מכניסה לתוך פיו פסטה. והוא לועס ובולע.
"יש לי רעיון יותר טוב" הוא מגחך. הוא שם חצי מהפסטה בפיו, ונתן לי לתפוס את החצי השני. התנשקנו. ואז רמירו החבר הכי טוב של סימון הגיע. "מזל טוב אחשלי" אמר וטפח על כתפו וסימון חייך. "נראה שאתה מאושר" "מאוד מאושר" סימון אמר וצחק. ואז אני אמרתי "כולנו מאושרים בסיפור הזה" וחייכתי אל סימון "שוב, המון מזל טוב. מקווה שתתחתנו, אתם זוג יפה" "תודה רמירו" אני אומרת. נראה שחיי החברה שלי עומדים להיכנס למסלול חדש, שונה ממה שהיה קודם. יותר רחב. יותר ידידותי.
אני וסימון חוזרים ביחד ברגל לכיוון הכיתה, ומדברים. ואז סימון שואל אותי בקול רציני: "אמבר, תעני לי בכנות, את תרצי להתחתן איתי?"
"תראה סימון, אני לא אשקר..." אני מתחילה להגיד ורואה איך סימון נלחץ וכתפיו מתכווצות. "אני רוצה להתחתן איתך וללדת את הילדים שלך. זה טוב מספיק?" סימון מחייך "כמעט עשית לי התקף לב!" הוא פולט "שים לב שזה כמעט, אני שומרת עליך חיימי" אני צוחקת. "מזל שאת שומרת עלי, כי אני עסוק בלשמור עליך" סימון אוחז בידי ואנחנו הולכים יד ביד.

סימבר אהבה שלי😍 נשבעת😍
סורי שהפרק קצררר