אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 2~

-נקודת מבט סימון-
אני בדיכאון. אני אוהב אותה, מהיום הראשון שבו ראיתי אותה, אבל היא בכלל לא רואה אותי. אני אוויר בשבילה.
לא הייתי מרוכז בשיעור ממש לא מרוכז, ובמעבר בין הכיתות התחלתי להתאפס על עצמי ולחשוב, איך אני אגרום לה לשים לב אלי בלי להביך את עצמי ובלי לצאת טמבל.
אני מרים את מבטי מהרצפה תוך כדי הליכה ורואה את הגב של אמבר לפני. אני מתקדם אליה במהירות "תסכימי שאעזור לך עם התיק?" אני שואל "לא תודה אני מסתדרת" היא אומרת בקרירות. אני מתרחק, ונותן לה ללכת. זאת היתה התחלה טובה שלא הלכה הכי טוב.
אני מתיישב בכיתה, ומקשיב למרצה חלקית. החלק שלא מקשיב, חושב על אמבר.
עולה לי רעיון, ואני חושב שכדאי לנסות. ואני מקבל החלטה להזמין אותה היום לאכול ביחד.
בסוף היום אני מחכה לה ליד המכונית, וביד שלי יש שוקולד קטן שאני יודע שהיא אוהבת. היא מגיעה לרכב שלה, ואני חוסם לה את הגישה. "היי אמבר" אני אומר. היא מרימה את הראש ומסתכלת לי בעיניים למשך חלקיק שנייה, אני מרגיש כמו זרם חשמל שעובר בינינו ומתרחק טיפה המום. "היי סימון, רצית משהו?" אני מבולבל כולי. "קחי" אני אומר ומושיט לה את השוקולד "שיהיה לך יום מקסים" אני אומר והולך. אני נכנס לרכב כולי נרעש, מתניע ונוסע הביתה. כשאני מגיע הביתה אני חושב הרבה על מה שקרה שם. אני יודע סופית שאני מאוהב.

-נקודת מבט אמבר-
בבוקר בא אלי איזה נער שזיהיתי טוב, אפילו טוב מדי, אבל שיחקתי אותה שאני לא מכירה. אני יודעת שהוא אוהב אותי, אבל אני לא אתן לו את עצמי כלכך בקלות. הוא יצטרך להתאמץ קצת. השוקולד שהוא נתן לי בסוף היום, קצת הפתיע אותי. וגם זה שהוא שאל אם אני צריכה עזרה עם התיק. שזה בכלל מגוחך מאחר שאת עיקר הכובד סחבתי בידיים. אבל אני מעריכה את הכוונה שלו. נראה מתי הוא ישיג אותי. אם בכלל. כי אני יודעת, שאני מאוהבת בו, אבל אני לא אתן לו לדעת את זה.

סימבר מאוהבים אחד בשני ולא יודעים את זה😱😍