אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 5~

-נקודת מבט אמבר-
סימון לקח אותי לאיזו מסעדה קטנה ונחמדה, על החוף. ארגנטינה זו מדינה יפה, והחופים שלה בכלל נדירים, במיוחד בשקיעות. ישבנו ביחד בשולחן זוגי, מביטים אל השמש השוקעת. המלצרית הגיעה "שלום, מה תרצו להזמין?"
"אממ..." אני בוחנת את התפריט "אני אקח סלט עם בולגרית"
"ואתה אדוני?" המלצרית פונה לסימון
"אני אקח רביולי"
"באיזה רוטב?" "שמנת פטריות"
"שתייה?" "לימונענע גרוס" אני אומרת
"שתיים לימונענע גרוס" הוא מתקן אותי.
אנחנו יושבים ומביטים אחד על השני בשקט.
"אמבר, אני רוצה להגיד לך משהו, אבל לא יכול. אני חושש מהתגובה שלך"
"זה עד כדי כך נורא?" שאלתי
"את האמת זה לא כזה נורא, זה יותר מביך"
"תנסה אותי, תגיד" אני אומרת
"תראי אמבר, כבר הרבה זמן שזה ככה, אני..." סימון משתהה לרגע, ובזמן הזה צלצול טלפון מפר את הדממה. זה הטלפון שלי "סליחה" אני מתנצלת "רק בודקת מי זה"
"בטח!" אמר סימון "קחי את הזמן"
זאת אמא שלי.
"היי אמא מה נשמע?"
"בסדר אמבר מותק. מה שלומך?"
"סבבה לי. את צריכה משהו דחוף?"
"את ממהרת לאנשהו?"
"אממ...כן. אני במסעדה עם חברים ולא נעים לי לדבר בטלפון כרגע במקום לדבר איתם" אני שולחת חיוך לסימון
"עם איזה חברים את נמצאת?"
"אממ...אמא זה קצת מביך אני נמצאת עם חבר אחד כרגע במסעדה. אבל אנחנו רק ידידים"
"אמבר!" הקול שלה נהיה כעוס
"מה אמא?"
"אם את רוצה להמשיך להיות המצטיינת של השכבה את צריכה להוציא מהלו"ז שלך דייטים כאלה!"
אני שולחת חיוך מתנצל לסימון וקמה והולכת לדבר איתה בצד "אמא, תירגעי. אני אמשיך להיות התלמידה המצטיינת. ודבר ראשון, אני כבר בת עוד מעט 26, דבר שני זה בכלל לא דייט! אנחנו סתם ידידים שיוצאים ביחד לבלות"
"אמבר, לא מעניין אותי. כנראה לא חינכתי אותך מספיק טוב, אבל את היציאה הזאת את מסיימת ברגע זה, את חוזרת לאוניברסיטה. עוד חצי שעה אני מתקשרת, ואני רוצה לשמוע שאת לומדת" ראיתי שהאוכל הגיע לשולחן שלנו. "ובכלל, מי זה שאת יוצאת איתו?" "אמא!!! אני לא יוצאת איתו. אבל זה סימון אלברז מהכיתה שלי" "אני לא בטוחה שהוא חברה טובה בשבילך"
"אבל את זה אני כבר אחליט נכון?" אני לא מחכה לתשובה שלה ואומרת לה בחוצפה "ביי אמא"
אני חוזרת לשולחן ומתיישבת.
"מה היא רצתה?" סימון שואל "נראית קצת כועסת כשדיברת איתה"
"אני אהיה פתוחה איתך, ואגיד לך שיציאות עם ידידים לבלות היא ממש לא סובלת. היא אמרה לי שקודם אני אסיים את הלימודים בהצטיינות ואחר כך אחשוב על לבלות"
"אז בעצם...היא אוסרת עליך לבלות איתי גם?" "לצערי כן" אמרתי "טוב, בוא נסיים לאכול מהר, יש לי 20 דקות לחזור למעונות לפני שהיא מתקשרת שוב לוודא שחזרתי"
"אז בואי נבקש שיארזו את זה בטייק אווי" הציע סימון
"טוב" אמרתי והוא סימן למלצרית. הוא נעץ את מבטו בשולחן. הסתכלתי עליו, וראיתי בפירוש שהוא מאוכזב.

-נקודת מבט סימון-
הייתי מאוכזב. אמא שלה התקשרה בתיזמון כלכך גרוע. ועוד אחרי שאמבר סיפרה לי שאמא שלה לא מרשה לה לבלות עם חברים. אני אצא מטומטם אם בכל זאת אזמין אותה לדייט נוסף. אם אפשר לקרוא לזה דייט.
במכונית בדרך חזרה, היא אמרה לי "סימון, מה רצית להגיד לי מקודם?" "זה לא חשוב"
"סימון תגיד לי" "עוד מעט" הייתי ממש לחוץ. ופחדתי מהתגובה שלה ממש. החניתי את הרכב ליד הבניין שלה ונשמתי עמוק.
"אמבר, כבר הרבה זמן שזה ככה. כל פעם שאני רואה אותך, אני שמח. כל פעם שאת עצובה, כואב לי בלב. את הופכת אותי למאושר. אני..." אני משתהה. לחוץ. והטלפון שלה מצלצל. אני רואה את המילים "אמא שלי❣" על המסך. היא רואה את מבטי ומשתיקה את הטלפון. "תמשיך"
"אני מאוהב בך ורוצה לחיות איתך" אני נותן למילים שלי זמן להיקלט. ואני רואה את אמבר מחייכת. "ידעתי שאני יביך את עצמי. זה היה רעיון כלכך גרוע" אני אומר לעצמי באומללות.
"לא סימון" אמבר תופסת לי ביד. "זה...אתה פשוט מושלם. ואני אוהבת את הכל בך, מהלב האדיר הזה שבפנים, עד לגוף השרירי והיפה שבחוץ" "מה?" אני המום. בחיים לא חשבתי שזו תהיה התגובה שלה. "אני אוהבת אותך סימון" היא מתקרבת אלי, אנחנו קרובים, רק 5 ס"מ מפרידים בינינו. היא מתקרבת אלי עוד. ואני יכול להרגיש את נשימתה על עורי.
שוב הטלפון מצלצל. ואנחנו מתרחקים. זאת אמא שלה שוב. אמבר מסתכלת על הטלפון. משתיקה את הצליל ואומרת לי: "איפה היינו?" אנחנו מתקרבים אחד לשני, נשימתה החמימה מלטפת את שפתי. אני מרים את ידי ומלטף את הלחי שלה, משאיר שם את ידי. אני סוגר במהירות את הפער בינינו ומצמיד את שפתינו. שפתיה זזות בהתאם לשפתי. אני רוצה להתנתק מהנשיקה, אך אמבר תופסת את העורף שלי, ומצמידה אותי אליה בחוזקה. אני מפסק את שפתיה בקלילות ומכניס את לשוני, נותן לה לחקור כל פינה בפה האלוהי שלה. דבר שחלמתי לעשות כבר המון זמן. ידי השנייה מטיילת לאורך הגוף שלה, מרגיש את הקימורים העדינים של גופה הסקסי ונעצרת על הירח. אמבר גונחת בסיפוק ומלטפת את החזה שלי, ומשאירה את ידה שם. אנחנו מתנתקים. "זה היה מדהים סימון" היא אומרת ומנשקת אותי על האף. "הכנסתי בזה את כל האהבה שלי אליך" אני אומר לה. תופס בשערה ומצמיד את גופה אלי. אני מנשק את מצחה ואומר לה "אני אוהב אותך אמבר, לילה טוב" "אני אוהבת אותך סימון, שיהיו לך חלומות נעימים" אני מנשק את ידה והיא יוצאת מהרכב.
אני נאנח וחושב לעצמי שזה היום הכי טוב שהיה לי בחיים. נסעתי לבניין שלי התקלחתי ונרדמתי.

עאאא נשיקה של סימבר
תצביעו ותגיבו!