אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 8~

-נקודת מבט סימון-
אנחנו יושבים ביחד על הפוף כשהיא נשענת על כתפי במשך כמעט חצי שעה. אני מלטף לה את השיער והיא נאנחת.
"אמבר" אני מתחיל "מה דעתך על הסקס הראשון שלנו?"
"אממ...אז קודם כל, תדע שאני לא כזו יצאנית שאחרי דייט ראשון שוכבת, ממש לא...זה פשוט, כבר היה לי די הרבה זמן קראש עליך, והרבה זמן כבר רציתי להיות איתך, בגלל זה זה קרה. ואני חושבת שהסקס הראשון שלנו היה אחד כזה שלא ישכח לי מהראש בקרוב, מבחינתי, זה היה סקס ממש טוב" היא אומרת ואני מאושר.
"אני שמח שאת חושבת ככה מאמי"
"ומה דעתך בייב?" היא שואלת
"לדעתי זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי אי פעם"
"זה הסקס הראשון שלך נכון?"
"כן" אני אומר במעט מבוכה
"אממ...אז זה הסקס היחיד שהיה לך"
"אבל את היית בו, אם לא הייתי שוכב איתך, לא היה נשאר לי אותו טעם טוב" אמבר מנשקת אותי ארוכות. "אתה כזה חמוד סימון" היא אומרת כשהיא מתנתקת ממני.
"טוב, עכשיו השעה כמעט 1 לפנות בוקר. מה את רוצה לעשות?"
"אולי נדבר, נכיר אחד את השני יותר טוב, נלמד קצת, ואז נישן עד שיגיע מישהו להוציא אותנו מפה?"
"נשמעת לי תוכנית טובה" אני אומר בחיוך.
"מה אתה רוצה לדעת עלי?" היא שואלת
"מה אני לא יודעת עליך? המממ...בואי נחשוב." אני חושבת במשך כמה רגעים ואז שואל "איך קוראים להורים שלך?"
"לאמא שלי קוראים שרון ולאבא שלי קוראים מיגל, ואיך קוראים לשלך?"
"לאמא שלי קוראים קטיה ולאבא שלי קוראים דיוויד, עכשיו תורך לשאול"
"מה הצבע האהוב עליך?"
"אין אחד ממש מועדף. הכי אהובים הם ירוק וכחול ואני יודע שעליך הצבע האהוב זה שחור"
"כן...ממש קל לנחש על פי הבגדים" אני צוחקת
"אולי תנסי מדי פעם עוד צבעים?"
"זה יהיה עלי מוזר, אני אראה מכוער"
"את אף פעם לא מכוערת חיימשלי! את הכי מושלמת בעולם" אני מנשק אותה על המצח
"תודה בייב, גם אתה" היא אומרת ואני מחייך.
"דבר אחד שלא הבנתי...לפני כמה ימים כשדיברנו ליד המכונית שלך, את אמרת לי שאת בכלל לא ידעת שאני איתך בכיתה עוד מאז השנה הראשונה שלנו, ועכשיו את אומרת שהיה לך קראש עלי כבר די הרבה זמן. אני ממש מבולבל"
"טוב, אני אספר אבל אל תכעס" אני ממתין "חשבתי לשחק אותה קשה להשגה, כי אחרי הכל אני אהבתי אותך באמת, ולא ידעתי אם אתה ממש רוצה אותי, ולא ידעתי אם אתה אוהב אותי באותה רמה שאני אוהבת אותך. אז חשבתי שתתאמץ בשבילי אם אתה אוהב אותי, הבעיה שנשברתי מהר מדי"
"העמדת את האהבה שלי אליך במבחן?" אני שואל בקימוט מצח
"סוג של" היא אומרת "אני מקווה שאתה לא כועס.
"לא כועס בייב. אני לא מסוגל לכעוס עליך. רק...זה נראה לי מוזר"
אמבר מושכת בכתפיה ומכניסה את הראש שלה בשקע הצוואר שלי.

-נקודת מבט אמבר-
אנחנו יושבים בתנוחה הזאת עוד כמה דקות, ואני מסניפה את ריחו. "אולי נלמד קצת?"
אני שואלת "יאלה בואי" אני לא מרפה מידו, והוא יושב על כיסא קרוב לשולחן, ואני יושבת עליו. אנחנו מתחילים לקרוא חומר ולשנן, לבחון אחד את השני. ופתאום, מפר את הדממה רטט של טלפון.
"יש כאן מישהו?" אני שואלת בקול רם
"זה הטלפון שלך אמבר" סימון אומר ומצביע על התיק שלי שרוטט בקצב של הרטט של הטלפון "יש קליטה!" אני אומרת באושר
"יש קליטה" סימון חוזר אחרי.
זאת אמא שלי שצילצה. "אמא הלו?? את שומעת אותי אמא??"
"את מקוטעת אמבר. מה קורה??? צילצלתי אליך מעל לעשר פעמים ואת לא עונה! איפה את???"
"אמא אני נעולה בספרייה, למדתי ולא שמתי לב שהזמן עובר" אני אומרת בייאוש
"מה את עושה? איפה את??"
"נעולה בספרייה!" אני צועקת לטלפון. אבל היא לא שומעת.
"אמבר??? אמבר???" אני שומעת אותה שואלת, אבל היא לא שומעת אותי. והיא מנתקת.
"ניתקה" אני אומרת בייאוש לסימון.
"והיא שמעה אותך?" אני מנידה בראשי.
"חכי יש לי רעיון" סימון פתאום אומר ומוציא את הלפטופ. "אולי לווצאפ שבטלפון שלך אין קליטה אבל לווצאפ שבמחשב..." הוא אומר בחיוך "סימון, אתה גאון!!!" "תודה" הוא טופח לעצמו על השכם בתאטרליות. סימון פותח ווצאפ ווב. "פתחי את הטלפון" הוא מורה לי. אני סורקת את הקוד, והווצאפ מתחבר.
"למי נשלח הודעה??" "אמא שלי"
אני: אמא!! אני נעולה בספרייה בלי קליטה, למי מתקשרים שישחרר אותנו??
אמא שלי: מי זה "אותנו"?
אני: אני וסימון. למדנו יחד למבחן שבשבוע הבא. למי מתקשרים?"
אמא שלי: אלי.
אני: לא מצחיק אמא. עכשיו כבר כמעט שתיים בלילה ואנחנו עדיין תקועים פה.
אמא שלי: רגע אני אתקשר אל הספרנית
אני: תודה אמא
אחרי כרבע שעה היא שולחת לי הודעה:
הספרנית בדרך.
בשעה שתיים וחצי הספרנית פותחת לנו.
"יכולתם להיות טיפה יותר אחראים ולבדוק שלא נשארו סטודנטים בספרייה" סימון אומר.
"יכולתם להיות אחראים ולשים לב לשעה" הספרנית מעירה לו.
אני מכירה בנוכחותה בניד ראש. לא יותר מזה. היא פגעה בסימון.
אנחנו נוסעים ברכב שלו והוא מוריד אותי בכניסה לבניין שלי. 
"לילה טוב יפהשלי" הוא אומר
"לילה טוב אהבה שלי" אני מחזירה ואנחנו מחככים אפים.

מה דעתכם? אשמח שתצביעו ותגיבו.