אתן לך כל מה שתרצי❤

🔞~פרק 12:~🔞

-נקודת מבט סימון-
המורה רק מקליד ומקליד בצורת חסרת מטרה. ואז הוא אומר לנו "אמבר, את מלווה אותי בחזרה לאוניברסיטה, סימון אתה ממשיך לעבוד עם לאיה"
"מה? למה?" אני שואל "היא בת הזוג שלי, ואלמלא אני שאמרתי לך היא בחיים לא הייתה מספרת!" "אני מסכים איתך, אבל אמבר היא זאת שהוטרדה, לא אתה, ואת אמבר הדיקן (ה.כ. דמות סמכותית מאוד גבוהה באוניברסיטה) רוצה לפגוש, אני דורש שתלך עכשיו ותמשיך לעבוד עם לאיה, ביזבזנו די והותר זמן" אני מהנהן כי בכל מצב אין לי דרך לשכנע אותו.
אני מנשק את אמבר בעדינות על השפתיים ולוחש לה "את הכי אמיצה ויפה בעולם, אני אוהב אותך" והולך בצעדים איטיים למחלקה שלי. אני רואה את לאיה. הפעם אני לא טורח אפילו לתת לה יחס. ואז היא יוזמת יחס. "סימון? הכל בסדר?" "מה?" אני קצת המום "כן הכל בסדר, למה?" "יצאת מקודם בסערה, חשבתי אולי קרה משהו..."
"לא, לא קרה כלום" אני מעמיד פנים.
"טוב, אתה יכול לבוא לעזור לי רגע?"
"בטח, במה?" "בוא תראה" היא מושכת אותי ביד ואנחנו יוצאים מהמחלקה "לאיה לאן הולכים?" "סוד" אני נכנס אחריה לתא שירותים והיא דוחפת אותי לישיבה על האסלה ומתיישבת עלי. "לאיה תרדי ממני" אני דורש "חכה, אתה לא תהיה בן זוג של אמבר השרלילה, אתה תהיה שלי"  "לא מעניין אותי מה את חושבת" צעקתי, כועס על זה שקראה לאמבר שרלילה
"תשמור על שקט, אחרת אף אחד לא ידבר איתך, ולא יהיה חבר שלך ואפילו אמבר לא תרצה לנשום לכיוונך, שלא לדבר על זה שיעיפו אותך" 
"לאיה מה את רוצה ממני?" אני שואל ביאוש
"עכשיו אתה מוכן לשמוע?" אני מגלגל עיניים והיא תופסת בפתאומיות בשערי ומושכת את ראשי לאחור, ומתחילה לנשק את הצוואר שלי "אתה הולך לזיין אותי" היא אומרת בפשטות.
אני דוחף אותה ממני, והיא מקבלת מכה בגב מהידית של הדלת. "יחתיכת דביל" היא פולטת ותופסת את הזין המכוסה שלי חזק, מועכת אותו. אני מעווה את פני בכאב "זה נעים לך?" לאיה שואלת אותי. זה פאקינג כואב מה היא חושבת? ואז היא מורידה את החולצה והיא פותחת את החזייה שלה. אני מסב את עיני מהציצים שלה, זה לא המחזה הכי נעים שראיתי. היא תופסת את פני בידיה ומסובבת אותם אליה "תסתכל, תהנה" "אני ממש נהנה" אמרתי לה בעוקצנות. "את מטרידה אותי ואני ממש יכול להנות"
"ששש" היא משתיקה אותי ותופסת את ידי, מניחה אותם על השדיים שלה ומעסה אותם. אני מסב בשנית את פני ממנה, אבל לאיה פשוט מתקרבת, ושמה את פני בין שדיה. "תמצוץ!" היא פוקדת עלי ובלית ברירה אני מוצץ לה אל הפטמה ומלקק אותה. "כןןן" היא לוחשת. ואז אני נותן לה נשיכה קטנה, במטרה להכאיב. שתרגיש מה שהיא עשתה לי. "אאוץ'" היא קופצת ממני ונותנת לי בעיטה עדינה בביצים. זה פאקינג כואב! אני לא עשוי מאבן! אני מתקפל. "אם אתה לא רוצה עוד אחת כזאת, כדאי שתתחיל לעשות מה שאני אומרת" אני משפיל את מבטי, ומוצא זוג תחתונים נשיים על הרצפה. מתי היא הספיקה לעשות את זה? מבטי עולה למעלה, והיא אומרת לי "בוא נראה איזה עבודת אצבעות אתה יודע לעשות"  ואז היא מזרזת אותי "תכניס! קח שתי אצבעות ותכניס כבר!" בלית ברירה אני עושה את מה שהיא אמרה, והיא מחילה לגנוח. "כןןן בייב, כןןן" אני  מרגיש את איברה החם והרטוב באצבעי, אבל זה לא הכל. היא יורדת למטה ופותחת לי את הרוכסן של המכנסיים ושולפת את הזין שלי. והוא לא עומד. אני מאושר. ואז היא פשוט מנסה להכניס אותו אליה, למרות שהוא יותר רך מרך. ואני יכול להבין את הביאוס שלה. אבל היא פאקינג אונסת אותי! וכשלא הולך לה להכניס את הזין שלי אליה היא קמה ודוחפת אותי לאסלה. היא מתחילה להתלבש ומתרחקת מהמקום. אני עוד יחסית המום. היא פאקינג הטרידה אותי עכשיו. כמעט אנסה אותי! ורק עכשיו אני קולט שהיא בת הזוג של ברונו, זה שהטריד את אמבר. מה הם מתכננים?!

-נקודת מבט אמבר-
אנחנו נכנסים לחדר של הדיקן, ואני מלאת חששות. "צהריים טובים אמבר" "צהריים טובים" אני מחזירה. ישלי הרגשה רעה בבטן. לא יודעת למה. "הבנתי מהמורה שעברת הטרדה ע"י תלמיד אחר. תוכלי בבקשה לספר לי מה קרה בדיוק?" הנהנתי. "ואל תפחדי לפרט יותר מדי, ככל שנדע יותר פרטים, יותר טוב" אני מהנהנת שוב. לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה לספר. "בבוקר המורה הודיע לי ולסימון בן זוגי בעבודה המעשית, שהזוגות התחלפו, ואני אהיה עם ברונו וסימון עם לאיה. התחלפנו, וכל הזמן תוך כדי העבודה ברונו היה נוגע לי בישבן או בחזה בטעות" אני מסמנת מרכאות על המילה בטעות "ואז מתנצל ואני מתעלמת. לקראת ההפסקת בוקר הוא נצמד אלי מאחורה ומתחיל לזוז כאילו הוא שוכב איתי, והוא תופס לי בחזה ומועך אותו. אחר כך הוא גרר אותי מהשיער לאחד המשרדים הריקים וניסה להפשיט אותי. כשהתנגדתי לו הוא אמר לי 'את חתיכת כלבה טובה, בכל מקרה אני אראה את הגוף הסקסי שלך' ואז הוא הוציא את האיבר שלו ודחף לי בכוח לפי ודרש שאני אמצוץ לו. אז כדי שיעזוב אותי, נתתי לו נשיכה קטנה וברחתי כשהוא התקפל" הדיקן נראה בהלם. "אמבר? זה באמת לא פשוט מה שאת מספרת, ואם זה אכן אמת, הצעדים שנצטרך לנקוט הם מאוד קשים" הדיקן קם ממקומו והולך לדבר עם המורה בצד. צלצול טלפון קוטע את השיחה. "תסלח לי" המורה אומר ופותח את הטלפון. "לאיה?" למה שלאיה תתקשר למורה? "את לא עובדת עלי? מה עשו לך בדיוק? את בטוחה? אל תבכי, יש שם עוד שני מורים במחלקות שונות, חפשי אותם, תפני אליהם. אני כרגע עם הדיקן. מי עשה לך את זה?" משתררת שניה של שקט בחדר. "סימון?!" המורה פולט מופתע והלב שלי קופא. מה קורה?! "מה הוא אמר לך בדיוק? הבנתי, האם זה הגיע לאונס? כמעט? טוב יותר טוב שלא הגיע לאונס. תגיעי למשרד של הדיקן, ותגידי לסימון להגיע גם" מה? מה קורה פה? סימון ואונס זה לא הולך ביחד. משהו פה מסריח, מסריח מאוד. אפילו החיתולים של כל התינוקות שאי פעם עשיתי להם בייביסיטר לא מסריחים כמו הסיפור הזה.
אבל אותה שאלה חוזרת על עצמה בראשי.
מה קורה?!

אם מישהו רוצה להגיד מה לדעתו קורה,
שיגיב😉