אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 3~

-נקודת מבט אמבר-
אני כמעט בטוחה שסימון מאוהב בי.כמעט בטוחה. ואני בטוחה בזה שאני מאוהבת בו. אבל אני חושבת שאם פתאום נהיה זוג, זה יהיה קצת מוזר. הסטודנט החמוד, האדיב והחייכן עם הסטודנטית הארסית, המצטיינת והגותית. אני בעצמי מודה שזה שילוב מסקרן. מאוד מסקרן. שלא לדבר על כמות הרכילות וההדים שזה יעורר. וזה גם יוציא אותי מריכוז אם אני פתאום אצא בגלוי עם האהבה הזאת, וברור מאליו שאני כנראה אפסיק להיות הסטודנטית המצטיינת של הכיתה. אוף.
אני באמת רוצה לחיות איתו, ושהוא ימשיך להתייחס אלי בנחמדות. אבל שוב, אני כמעט בטוחה. בשביל להיות בטוחה לגמרי אני צריכה לשחק אותה קשה להשגה, ואז נראה עד כמה הוא יתאמץ בשבילי.

אני קמה לעוד יום מתיש ומפרך, שבו אני אלמד על מחלות שונות, ועל איך לאבחן אותם, ולטפל בהם. והנחמה היחידה זה שאני אראה את סימון. אבל! אסור לי להתלהב. שוב. אני צריכה לחזור על זה לעצמי, אחרת אני פשוט אנשק אותו בהתלהבות יתר. וזה יהיה יותר מנורא. זה מתסכל אותי, אז אני זורקת את הכרית לצד השני של החדר. זה קצת עוזר לי לפרוק. אני מתחילה להתלבש כהרגלי בשחור, ומתאפרת. מסדרת את השיער ועולה על האופנוע. אמצעי התחבורה האהוב עלי. יותר מהאוטו היחסית ישן שלי.

-נקודת מבט סימון-
אני לא מאמין איזה טמבל הייתי! אני בכלל לא מבין מה עשיתי. השפלתי את עצמי בשביל להיות נחמד אליה. עם כל כמה שאני אוהב אותה, לחיות. איתה זה יהיה קצת מסובך, אני חייב להודות. היא ממש לא דומה לי. גותית וקרירה, אבל מהממת, ואם חופרים לבפנים היא בכלל מדהימה. לפחות זה מה שאני מאמין בו. אבל עכשיו בטוח היא חושבת שאני מוזר. היא בטח חושבת שאני איזה חייזר שנפל עליה משום מקום. עד עכשיו היא אפילו לא שמה לב שאני איתה בכיתה! שאנחנו פאקינג שש שנים באותה כיתה והיא אפילו לא נשמה לעברי. מצב חרא לכל הדעות. במחשבות מדוכאות אלו אני קם, וחושב לעצמי שהיום לא יכול להשתפר. אלא רק להיות יותר גרוע, ואני לא יודע כמה שאני טועה.

-מקווה שאהבתם עד עכשיו-