אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 6~

-נקודת מבט סימון-
אחח הנשיקה הזאת היתה כלכך טובה. זאת המחשבה הראשונה שלי כשאני מתעורר בבוקר.
אני לוקח את הטלפון ומסמס ל"נסיכה שלי❤"
אני: בוקר טוב יפהפיה נרדמת
נסיכה שלי❤: בוקר טוב נסיך
אני: אל תסעי היום באוטו
נסיכה שלי❤: למה?
אני: טוב...בגלל שאנחנו זוג אני בא לאסוף אותך.
נסיכה שלי❤: טוב מתוק שלי
אני: אוהב אותך מאמי
נסיכה שלי❤: אוהבת אותך בחזרה.
אני מתלבש, ושם את הבושם שהיא הכי אוהבת. מתרגש להיפגש איתה שוב. אחרי הנשיקה של אתמול...אני רוצה עוד. עוד הרבה, ויותר.
אני נכנס לאוטו ומתניע. נוסע עד למעונות שלה.
אני: יפתי אני למטה
נסיכה שלי❤: אני יורדת אהובי
הלב שלי מפרפר כשהוא קורא את המשפט הזה. היא קראה לי "אהובי" היא אוהבת אותי.
זה רגש הדדי בהחלט.
אני מחליט בינתיים להתקשר לאבא שלי.
"היי אבא בוקר טוב"
"סימון!!! מה שלומך??? שנים לא דיברנו!"
"אבא דיברנו ביום ראשון, עכשיו בסה"כ יום שלישי" אני מזכיר לו
"ולמה לא התקשרת אתמול?" אבי דרש לדעת.
"אבא, אני אספר לך אבל אל תגלה לאמא"
"מה קרה בן?"
"אתמול...היה לי דייט" אני אומר אחרי היסוס קל
"נו מה הבעיה? זו בשורה משמחת מאוד!"
"אבא, אל תספר לאמא, אני רוצה להיות זה שיספר לה"
"טוב...סימון. מזל טוב! גאה בך בן. סוף סוף הילד שגידלתי הופך להיות בחור"
אני מסמיק "תודה אבא, אני חייב לנתק עכשיו" אני אומר כי אני רואה את אמבר יוצאת מהבניין.
"בהצלחה עם האישה סימון. סומך עליך, שיהיה לך יום נפלא"
"יום טוב גם לך אבא" אני מנתק את השיחה, ואמבר נכנסת לאוטו.
"עם מי דיברת?" היא שואלת "עם אבא שלי"
"נחמד" היא אומרת. "מה עם נשיקונת?" אני שואל. בתגובה, אמבר מנשקת אותי על השפתיים נשיקה קצרה. "בוא ניסע כבר שלא נאחר מאמי" "טוב חיימי. אוהב אותך"

-נקודת מבט אמבר-
הוא נוהג בריכוז, לא עובר על שום חוק בתנועה, בעוד שאני עוברת על  לפחות 10 כאלה. מתוק. אני אוהבת אותו יותר משיוכל לדמיין. בשיעור אני מביטה בו, ומקשיבה למרצה בחצי אוזן. בקפיטריה אנחנו יושבים ביחד. "סימון תקשיב" אני אומרת. "יש מבחן ביום ראשון הבא"
"אני יודע" הוא עונה לי "אז מה?"
"רוצה נלך היום ללמוד בסיפרייה ביחד?"
"בסדר, איו בעיה, אבל באיזה שעה ניפגש?"
"אנחנו מסיימים ללמוד ב17:00...אז בוא ניפגש בשש וחצי?"
"אולי פשוט נלך לספרייה ישר אחרי הלימודים?" הוא מציע.
"רעיון לא רע" אני מהרהרת בכך "אתה יודע מה? זה דווקא מסתדר, מיד אחרי הלימודים נלך".
יום הלימודים נמגר ואנחנו הולכים יחד לספרייה, בחרנו בפינה נידחת. סימון הביא את המחשב הנייד שלו, גררנו כמה פופים לפינה שבה התמקמנו. אני יושבת לידו, תמוד אליו, וידו אוטומאטית מחבקת אותי. אני מלטפת את הברך שלו ונשענת עליו. אנחנו לומדים ביחד בשקט.
אף אחד לא רואה אותנו ומפריע, ואנחנו לא רואים אף אחד.
הזמן עובר מהר, בלי שאנחנו שמים לב. כשאני מרימה את המבט מהזרוע השרירית של סימון, אני קולטת שהכל חשוך.
"שיט" אני מקללת "סימון מה השעה??"
"שיט" הוא חוזר אחרי "עכשיו תשע וחצי"
"בוא נרוץ אולי לא סגרו עדיין את הספרייה"
נידרשות לנו עוד 5 דקות בערך לאסוף את כל הספרי לימוד ואנחנו רצים לכניסה בכל המהירות. הדלת סגורה ונעולה. "סעמק" סימון מקלל ואני מסתכלת עליו בפליאה. בחיים לא שמעתי אותו מקלל לפני, ובכלל לא חשבתי שהוא יודע או מסוגל לקלל. "מאמי?" אני ספק שואלת ספק אומרת "תירגע, הכל טוב, בוא ננסה להתקשר למישהו" "אני לא יכול" הוא אומר "נגמרה לי הבטריה, תבדקי אצלך" אני מנסה לצלצל למישהו, בתקווה שמישהו יענה בכלל. אבל אין קליטה. "חרא" סימון מסתכל עלי בשאלה "אין לי קליטה" "תנסי ריסטארט" סימון אומר. "לא, לא עוזר" אני אומרת אחרי שניסיתי. "את יודעת משהו? אולי זה לא כזה נורא שאנחנו כאן לבד" "מה? למה?"
"את אוהבת אותי?"
"אתה יודע שכן"
"את סומכת עלי?"
"ברור"
"אז בואי נהנה קצת" הוא תופס לי את היד ולוקח אותי לקצה הרחוק של הספרייה, קרוב לאיפה שישבנו מקודם.

-נקודת מבט סימון-
אני מפנה מהשולחן הקרוב את המחשבים והמקלדות, ומשאיר אותו ריק.
לא חלמתי שככה יראה הסקס הראשון שלי, אבל  אחד לא חלם.
"תורידי את התיק" אני אומר לה "תשתחררי קצת" אני מחייך.

פרק הבא סקס של סימבר עאאא
ממליצה לקרוא רק מגיל 18+