אתן לך כל מה שתרצי❤

~פרק 19~

כעבור 6 חודשים:
נקודת מבט סימון:
"אמבר בואי אנחנו נאחר" אני צועק לה מהדלת
"סימון! אני צריכה שלא יהיה לי ולתינוק קר!" היא עונה לי.
היינו אמורים לצאת כבר לפני רבע שעה, חג המולד היום, ויש לנו סעודה חג משפחתית בבית של ההורים שלי, עם כל המשפחה. מחר זה בבית של ההורים של אמבר, ואם היא לא תמהר נגיע בסוף החג לסעודה. אמבר כבר בחודש שמיני, ויש לה בטן די גדולה. ויש לה תאומים, בן ובת. עוד לא חשבנו על שמות, אבל מה חשוב השם? חשוב קודם כל שהם יצאו בריאים ושלמים. דיאנה, קארו, וקנדלריה (אמא שלי) כל הזמן תמכו בנו, ליוו אותנו לבדיקות, עזרו לנו בכל דבר.
"אני מוכנה" אמבר מכריזה ושולפת אותי ממחשבותי.
"טוב מאוד, כי גם ככה יש הרבה שלג בחוץ והכבישים עמוסים מהרגיל, אם נגיע לפני שעת חצות זה יהיה נס" אני צוחק ומנשק את שפתיה.
"בוא כבר" היא מרחיקה אותי ממנה בעדינות.
"עכשיו את ממהרת?" אני רוטן קלות ונכנס לאוטו.
הכבישים פקוקים למות, לקח לנו כמעט שעתיים נסיעה שביום רגיל היתה לוקחת לנו רק 50 דקות.
"חג שמח" אנחנו נכנסים לבית
מתחילות צווחות התרגשות. דודתי האהובה עלי רצה אלי "סימון הקטן שלי התבגר! הוא עומד להיות אבא! כמה שאני שמחה!" היא תופסת אותי בחיבוק דוב ומצמידה לי שני נשיקות רטובות על הלחיים.
"היי דודה מיקה, מה שלומך? התגעגעתי אליך מאוד"
"גם אני אליך מתוק קטן שלי" אני נבוך קצת ואמבר צוחקת.
"שלום אמבר, אני מיקה, דודה של סימון" היא מחבקת אותה בעדינות. "מה יש לנו בבטן?" היא חוקרת. "תאומים, בן ובת" היא עונה. אני מחבק את אמבר ואנחנו צועדים לסלון המלא בבני הדודים והדודים.
כולם שמחים ומחבקים, קיבלנו מלא מתנות, לנו ולתינוקות שעוד לא נולדו.
אנחנו חוזרים הביתה, ואותו הדבר חוזר גם ביום שלמחרת אבל הפעם עם המשפחה של אמבר. ההתלהבות גדולה, וכולם חוגגים.
עוד חודש אמבר תהיה בת 27. תאריך הלידה המשוער הוא יום לפני היומולדת שלה.
אנחנו חוזרים הביתה, ואני ואמבר מתנשקים, מתמזמזים לנו, עושים סקס יבש. "חג שמח בייבי" אני אומר לה לפני שאני נרדם. "חג שמח יפהשלי" היא מנשקת אותי ארוכות על השפתיים ואנחנו נרדמים בכפיות.

סורי שהפרק הזה סופר קצר, אבל פרק הבא הולך להיות ספור מעניין😅