אתן לך כל מה שתרצי❤

🔞~פרק 11:~🔞

-נקודת מבט אמבר-
התעוררתי ראשונה, והסתכלתי על סימון כשהוא ישן. שנינו ערומים. לגמרי. אני מלטפת את הקוביות שלו והוא זז טיפה. אני מפסיקה.
אחרי שאני בטוחה שהוא ישן חזק אני מעבירה את ידי על הזין שלו, מרגישה אותו. משחקת לו קצת בביצים. ואני מרגישה שאני נעשית רטובה למטה. אני מקבלת החלטה לאונן.
אני מפסקת את רגלי ומכניסה 2 אצבעות. אני מתנשמת במהירות, וביד השנייה מעסה את הדגדגן שלי. אני מוסיפה עוד אצבע לחגיגה, ופותחת את החור של הכוס עד כמה שאני יכולה. אני מרגישה את הגמירה באה, ואני מתחילה להתנשף במהירות גדולה יותר, ומאוננת יותר חזק ועמוק, וגומרת על המצעים.
אני מנסה להגיע למצב שאני משפריצה וממשיכה באותו הקצב. ואז זה מגיע ואני מתחילה להשפריץ ברמות! צרחות בלתי רצוניות יוצאות לי מהפה, וסימון מתעורר בבהלה. "אמבר???" הוא שואל "הכל בסדר?" ואני ממשיכה לצרוח אני משפריצה כבר הרבה זמן וזה לא מראה שזה עומד להפסיק. "אמבר?!" סימון כבר מבוהל עד אימה. עיני עצומות, ולאט לאט ההשפרצות שוככות, וצרחותי חודלות. אני מיוזעת, עיני עצומות ונשימתי כבדה. ידיו מרפרפות מעלי, לא יודעות מה כואב לי, ופוחדות להכאיב לי.
ידו מלטפת לי את הלחי "חיימי? מה קורה?" "הכל טוב מאמי" "אבל מה קרה?" הרגשתי מובכת לרגע לענות, והסמקתי. "התעוררתי לפניך והגוף שלך פשוט שיגע אותי, אז אוננתי, ו...הממ..." הייתי מובכת "גמרתי והשפרצתי ולא הצלחת להפסיק" "בייבי שלי היית מעירה אותי, הייתי עוזר לך" סימון אמר והביט בי בעיניו הטובות. "תודה אהובי. אני אוהבת אותך" סימון הסתכל לי בעיניים ואני הסתכלתי בשלו. הרגשתי כמו גל חשמלי שעבר בינינו ופשוט הצמדתי את שפתינו אחד לשנייה. עליתי עליו, ונישקתי אותו ואז החדרתי את הזין שלו עמוק לתוכי. "מה זה מאמי? סקס בוקר?" סימון פלט לתוך הנשיקה "בקטנה בייב" עניתי ועשיתי עליו טווארק. המשכנו להתנשק. התנתקנו לרגע, ואז הצמדנו שוב את שפתינו וקמנו. "יאלה להתארגן" אמרתי
"יאלה להתארגן" הסכים סימון. קמתי לנכנסתי להתקלח יחד איתו.

-נקודת מבט סימון-
המים על הגוף של אמבר והצורה שבה היא סיבנה את עצמה חירמנו אותי בטירוף. אני נשבע לכם שהיא עושה לי את זה בכוונה. תפסתי את ידיה "תני לי לעשות את זה" קרצתי. התחלתי לסבן אותה, מעביר את ידי על כל חלקי גופה. התעכבתי במיוחד על ירכיה הפנימיות.
והיא גנחה בסיפוק. ואז התחילה גם היא לסבן אותי והתחילה לשפשף לי את הזין הממילא קשה שלי. "כןןן פאק מאמי" גנחתי וגילגלתי את ראשי לאחור. ואז הגוף שלה נצמד אלי והיא התחילה לזוז עלי. כשיצאנו מהמקלחת והיינו רייחניים ומבושמים, התלבשנו ויצאנו לאוניברסיטה. היום זה היום הראשון לעבודה המעשית בבית חולים.
נהגתי והגענו לאוניברסיטה, קבענו שאיך שנסיים בבית החולים נבוא לספרייה ונתחיל לכתוב מה עשינו היום וכל "זיוני המוח הרגשיים האלה" לפי דבריה של אמבר.
ואז, בבית החולים רגע לפני שהתחלנו לעבוד, המרצה מגיע "סלחו לי, אבל חל שינוי קל בחלוקה לזוגות. אמבר, את תהיי עם ברונו, סימון אתה תהיה עם לאיה" "מה?! למה?!" שאלה אמבר "מהסיבות שלי, עכשיו, תתחלפו" "אין מצב" אני אומר ואמבר מהנהנת. "זה או להתחלף או שאני פוסל לכם את העבודה" "אני דורשת לדבר על זה לעומק" אמבר התעצבנה. "אין מה לדבר על זה לעומק. זה מה שנקבע, זה מה שיהיה" אמבר יצא בעצבים מהחדר "שיהיה ברור, אני לא מתקרבת קילומטר לברונו" "היא תקבל אחר כך נזיפה והערת משמעת, מה התשובה שלך מר אלברז?" "אני רוצה קודם לדבר עם אמבר" "קח 5 דקות" אני יוצא ולא רואה את אמבר. אני מתקשר אליה. "איפה את מאמי?" "בחוץ על המדרכה" "אני בא" אני מוצא אותה יושבת בברכיים אסופות אל הבטן, בוהה למרחקים. "חיימי, תני לזה ניסיון." אני אומר לה "אתה רציני? אתה חבר שלי, ואני לא רוצה לעשות את העבודה הזו עם מישהו שאני לא מכירה טוב" "מאמי, בבקשה. זה העתיד שלנו. שבוע אחד תלמדי בלעדי, ואחר כך כל החיים אנחנו ביחד עד הקבר!" "אתה יודע מה? אתה די צודק." אני מחייך. "אל תעוף על עצמך" היא מזהירה אותי והחיוך הופך לצחוק "שתבין עד כמה אני אוהבת אותך" אני מחבק אותה, והיא מחבקת אותי בחזרה. "אם קורה משהו שלא מוצא חן בעיניך צלצלי אלי" התשובה היחידה שלה, זה נשיקה על קצה אפי.
אנחנו חוזרים אל המורה "אנחנו נתחלף" היא אומרת. לאיה מגיעה, ואמבר הולכת. "היי" אני אומר ללאיה בחביבות. אני לא ממש קרוב אליה. "היי" היא אומרת בלי להביט לעברי והתלתלים הבלונדיניים המלאכותיים שלה זזים. אנחנו עובדים בשקט, מיותר לומר שאין בינינו בכלל שיתוף פעולה. המורה מגיע ונוזף בנו. "לאיה, סימון, מה שעומד על המאזניים זה לא כמה אתם רוצים לעבוד ביחד זה חיים של אנשים" אני מרגיש רטט בתוך הכיס ומוציא את הטלפון. המרצה מסתכל עלי בהרמת גבה, ואני פולט סליחה וזז לצד. "הלו אמבר?" "סימון?" הקול של נשמע כאילו היא בוכה. "אמבר מה קרה?" "אני מחכה לך על הספסלים שליד המכונת חטיפים איפה שהחניית אמבולנסים, אתה יכול להגיע?" "ברור! אבל מה קרה?" "כשתגיע נדבר" בלי לשלוח עוד מבט אחד לכיוון המרצה אני יוצא דרך הדלתות של המחלקה, מתעלם מעיניו של המורה שקודחות חור בגבי. אני רץ בכל כוחי. ומוצא את אמבר בוכה על הספסל. אני מיד מחבק אותה בתנוחה מגוננת ומושיב אותה עלי כמו ילדה קטנה. "בייבי? מה קרה?"  אמבר רק בוכה.
"מאמי שלי, תספרי לי, מה קרה?" אבל היא עדיין בוכה, ולא מצליחה לדבר. ואז אני שואל "זה קשור לברונו?" היא מהנהנת. "מה הוא עשה לך?" אני שואל "הוא הטריד אותך?" והיא מהנהנת שוב. אני פשוט לא מסוגל להאמין. חתיכת בן זונה. אני מחבק אותה ומלטף אותה, לוחש לה מילים טובות באוזן עד שהיא נרגעת. "את רוצה לספר לי מה קרה?" "תוך כי העבודה ברונו היה נוגע לי בתחת או בציצי בטעות, וכל פעם שהוא אמר שזה בטעות פשוט התעלמתי. עד שמקודם הוא פשוט חיבק אותי מאחורה ונצמד אלי, ויכולתי להרגיש את הזיקפה שלו והוא פשוט תפס לי את הציצי ומעך לי אותו" היא נעצרת לרגע, ואני חושב שזה סוף הסיפור. אבל מסתבר שלא.
"ואז הוא משך אותי בכוח מהשיער לאחד המשרדים הריקים וניסה להפשיט אותי בכוח, כשהוא לא הצליח הוא פשוט ניסה להכניס את הזין שלו לפה שלי ואז נתתי לו נשיכה בזין וברחתי משם" "חתיכת כלב בן כלב בן של זונה שרמוטה מהלכת על שתיים כוסראבק של ההורים שלו" אני לוחש בשקט ואמבר נראית מופתעת מזרם הקללות שיוצא לי מהפה. ואני ממשיך "לא כדאי לו להראות את הפרצוף המכוער שלו עוד כי אחרת הוא יהיה יותר מכוער, אם אני אמצא אותו הוא מחוסל, מת" אני פולט משיניים חשוקות. "אני אכנס באמ-אמא שלו, אקרע אותו במכות עד שהוא ימות, אני ישחרר עליו את כל הכעס שיש לי עליו" "מאמי תירגע" "הבן אלף הזה ניסה לאנוס אותך! ואת מבקשת ממני להירגע?!" אנחנו יושבים ככה עוד 10 דקות בערך. "אני מצטער" אני פולט פתאום. "מה? למה?" "כי הייתי כזה חמור ואמרתי לך ללכת להיות עם ברונו בצוות" "מאמי שלי, אתה האהבה הכי גדולה בחיים שלי, ואני יודעת שלא הייתה לך כוונה רעה" "בכל מקרה, סליחה חיימי" אני מנשק אותה בעדינות במצח, מריח את ריחה.
"אני מפריע לכם באמצע משבר זוגי?" אמר הקול של המורה. אני מביט בו, ועיניו הקשות והמזלזלות מביטות בי. "עונש, הורדת ניקוד, תוספת משימות לעבודה, לשניכם" "אתה בטוח?" שאלתי והורדתי את אמבר ממני כדי שתשב על הספסל. "סניור אלברז, אתה הפגנת היום מעל ומעבר חוצפה, וגם אתה וגם העלמה סמית' נמצאים מחוץ לצוותים. כדאי שיהיה לך הסבר טוב מאוד ללמה זה קרה ולמה לי לא לפסול לשניכם את העבודה ברגע זה" אני נעמד ומתקרב אל המורה. "כי העלמה סמית' במקרה שלא שמת לב בוכה. אבל אותך זה לא יעניין למה היא בוכה, אותך יעניין למה היא לא עושה את העבודה עם בן הזוג שהחלפת לה. והתשובה לשתי השאלות האלה היא זהה: ברונו הטריד אותה מינית, פיזית ומילולית וניסה לאנוס אותה" אני נותן למילים שלי לחלחל. "סיבה מספיק טובה בשבילך?" אני אומר בקול נוטף ארס. המורה המום והוא לא עונה. "סימון אלברז, אם אתה משקר יהיו לזה השלכות מאוד חמורות" "אין לי סיבה למה לשקר" אמרתי בקרירות "ובטח שלא על נושא כזה" הוספתי
המורה מוציא את הטלפון שלו ואומר "בוא נראה איך מטפלים בזה"

ממש התחלתי לשנוא את המורה הזה