הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס

פרק תשיעי-חברים

אמה נכנסה לאולם והתיישבה על שולחן רייבנקלו. כן על, לא בספסלים שליד. האולם היה כמעט ריק; שלושה מבריזים משנה חמישית ישבו ליד שולחן סליתרין, שני ראשונה בגריפינדור, ורוי, שנכנס מפהק לכיוון שולחן האפלפאף.
"בוקר אור!" אמה קיפצצה והתיישבה לצידו, על השולחן כמובן.
"בוקר" מילמל רוי, ער למחצה. אמה מזגה לו קפה בעליזות. רוי לקח שלוק וירק מיד.
"פיכס" הוא הוסיף שלוש כפיות סוכר ושתה.
"את אוהבת את זה." אמה התקשתה לקבוע אם זו שאלה, עובדה או תלונה. "תשתה הכל זה יעיר אותך" אמרה. "פיכס" חזר. "היי הנה הגריפינדורית שנעצת בה עיניים אתמול בלילה. היא נראית די נחמדה לכי דברי איתה" הוא החווה בידו תנועת סילוק.
"ככה אתה מגרש אותי? חברתי לא נעימה לך?" שאלה בחיוך.
"לא. את מכריחה אותי לשתות קפיכסה"
"זה טעים ומעורר רוי!"
תקשיבי וירסט לכי דברי איתה, אולי תצא לך חברה אוהבת קפה"
"הא?"
"לכי דברי איתה וירסט, אולי היא תהיה חברה שלך" אמר לאט וברור.
אמה נאבקה שלא לצחוק, אך כשהתחילה לדבר הצחוק גבר עליה.
"כן נהיה החברות" ציחקוק "הכי טובות" צחוק מוטרף.
"נו באמת אמה את סתם מפלה אותה. זה בגלל שהיא גריפינדור? את יודעת זו סתם גזענות"
הו אלוהים, חשבה אמה. הוא לא באמת מאשים אותי באפלייה של לינה מכל האנשים בעולם נכון?
"נו טוב ביי" אמרה אמה והלכה לכיוון לינה.

"אמה"
"לינה"
הן התחבקו.
"בואי נצא החוצה"
אז הן יצאו והתיישבו למול האגם.
"טוב" פתחה לינה. "אנחנו בהוגוורטס. סוף סוף. ושתינו פה. ושתינו בנות מוגלגים."
"בוצדמיות גאות, שכל אחת ניסתה למנוע מחברתה להתבאס שהיא מוגלגית בעוד הקסם אמיתי וקיים." המשיכה אמה.
"שתי טיפשות חסרות תקנה"
"גריפינקלואיות"
"פוטרהדסיות"
"משוגעות"
"וחסרות תקנה."
הן ישבו כמה רגעים בשקט.
"תראי את השרביט לינה, זה ההוא שדמיינת?"
"לא" לינה שלפה שרביט. "גפן ונוצת עוף חול. תמיד דמיינתי צינית ו- ויליה. מה שלך?"
"דובדבן ונים דרקון. ולא באמת דמיינתי שרביט כלשהוא..."
"הוא ממש ארוך" העירה לינה.
"תנחשי כמה"
"ארבעים ושניים"
"ציפית אחרת?" אמה צחקה, ולאחר רגע הצטרפה אליה לינה.
"אפילו לא לרגע אחד"
"אוי את מאמינה? אנחנו באמת בהוגוורטס!"
"אממ למען האמת, לא. ממש לא. אני סתם ישנה."
אמה צבטה אותה. "אאו למה?!" קראה לינה.
"עכשיו את יודעת שאת לא חולמת"
"אוך נו" לינה הכתה בכתפה בחיבה.
"אני כבר מחכה לשיעורים כל כך!" קראה אמה פתאום.
"גם אני. שמת לב שהשנה ערבבו שיעורים יותר? יש לנו, יעני גריפינדור אלף, שיעורים עם כל ארבעת הבתים. להארי לא היו שיעורים עם רייבנקלו..." אמרה הגריפינדור.
"תגידי תודה" אמרה הרייבנקלו. "אני אומרת תודה..."
אמה שלפה מתיקה את מערכת השעות וריפרפה עליה.
" גריפינדור גריפינדור" מלמלה. "אה הנה. תורת הצמחים. ארבע שעות בשבוע."
"מה זה כלום!" התרעמה לינה. "עם הפאפלפאפים אתם הרבה יותר!"
"כן, ואתם הרבה עם סליתרין... תיהי נחמדה לשיילי טוב?"
"מי זו שיילי?"
"היא סליתרינית. היא נורא נחמדה, לא כמו פנסי ודראקו וזה. השיער שלה זה כמו נחושת חלודה"
"נחושת חלודה?"
"כזה חום ברונזה נחושת עם חוטים ירוקים"
"המממ"
"את תזהי אותה. היא ידידותית וקופצנית והשיער שלה משונה כזה"
"אויש אמה" לינה נשכבה על הדשא ושמה את ראשה על אמה. אמה השעינה את ידיה לאחור ונשענה עליהן.
"אני כבר ממש מחכה לשיעורים עצמם" אמרה לינה. "תארי לך, ללמוד את כל הלחשים שאין בספרים"
"וינגארדיום לביוסר" הניפה אמה שרביט
"לביאו ס ה נוט לביאו ס ר" צחקה לינה.
היא שלפה את שרביטה ונופפה בו כלפי מעלה. "וינגארדיום לביוסה" לשון אש קטנה בקעה מקצה השרביט והתפוגגה.
"אוי אלוהים"
אמה לא יכלה להפסיק לצחוק. לינה הצטרפה גם, מתגלגלת על הדשא.
"שלא תיפלו לאגם" אדוארד ורוי התיישבו לצידם.
"מי אלה?" לינה התעשתה מעט והתיישבה, בוחנת אותם במבטה. ואז: "פאפלפאפי."
"כן אני האפלפאף" אמר רוי. "יש לך בעיה עם זה?"
"טוב, להיות חבר של פאפלפאפי זה קשה ומתיש" אמרה לינה. טוב, זה הגיוני, חשבה אמה. לינה תמיד הייתה בוטה. ולמרות כל מה שקראה, היו לה דעות קדומות.
"ולהיות חבר של גריפינדור זה מסוכן" ירה רוי חזרה.
"כן כן ולצד סלית'רין צריך לעמוד על המשמר ורייבנקלו ישעמם אותך למוות" אמר אדוארד. "שום דבר לא נכון אז דיי לריב. היי הנה שיילי" ואז בצעקה "היי שיילי בואי!" שיילי נופפה ודילגה לעברם.
"היי אד, היי רוי, היי אמה, היי לינה!"
"איך את יודעת את השם שלי?" תהתה לינה
"אד?!" קרא אדוארד בו זמנית.
"הו! צדקתי!" קראה שיילי בהפתעה. "פשוט אתמול ברכבת אמה אמרה שיש לה חברה טובה שקוראים לה לינה, ושגם היא הולכת לפנימייה ואתן שתיכן איך שצחקתן פה נראיתן כמו חברות וחוץ מזה את התמיינת אחרונה, ובדרך כלל זוכרים את הראשונים ואת האחרונים" אמרה שיילי, מהר מאוד.
"עוד לא ענית על השאלה שלי גברת נחושת חלודה" אמר אדוארד.
"התשובה בגוף השאלה" אמרה לו שיילי בנימה ניצחת.
אדוארד מיצמץ לעברה בהדגשה.
"גם אתה קורא לי בשמות טמבל"
אדוארד דפק את ידו במצחו.
אמה חייכה כשהביטה בהם. חמישה חברים. מכירים רק יומיים וכבר רבים בצחוק כמו חברים ותיקים. החיוך של אמה רק גדל.

חה זה אורך נחמד {761}
בבקשה אם באמת קראתם תצביעו או תגיבו כי בכל זאת אני רוצה לדעת אם אני מעניינת מישו או להפסיק ולהעלות רק באינסטגרם
לוב יו❤️