הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס

פרק שתיים עשרה-הארי פוטר והשיטה הרציונלית

אמה ישבה בשולחן ארוחת הבוקר לצד אדוארד ואריאל. זה כבר נהפך להרגל, כי לשתיהן לא היה מי לשבת לידו בצדן השני. בצד השני של אריאל הייתה מרינה, והיא זו שאמרה: "היום יש חיות פלא, ואז לחשים, ואחרי צהריים התגוננות." אמה קרצה אל שיילי, מרוצה שילמדו היום יחד. שיילי גילגלה אליה עיינים בחיוך ושלחה את ינשופה, שבדיוק פרק אצלה מכתב, אל אמה. הינשוף זרק אליה פתקית קטנה ונעלם בכיוון המדרגות לינשופיה. היא פתחה את הפתק. 'אל תדאגי אני אחפה עלייך בהתגוננות אני יודעת שאת צריכה ללכת קיבלתי את הפתק שלך אתמול' איזה פתק לעזאזל?! אמה לא שלחה לשיילי שום פתק, וגם בכלל לא התכוונה לפספס את שיעור התגוננות מפני כוחות האופל!
רגע אחד. אמה שירבטה במהירות בצדו השני של הפתק את המילים: 'את קשורה לזה במקרה?' וזרקה אותו על רייבן אלורג'ו, המדריכה הראשית של רייבנקלו והחונכת של אמה בענייני מסדר הניפלרים. רייבן קראה את הפתק והנהנה קלות בחיוך דק, משליכה אליה אותו חזרה. מתחת לשאלתה של אמה היה כתוב: 'מפקדה. אחרי א. צהריים.
התכונני למוזרות יתר.'

כל אותו היום אמה התקשתה למדי להתרכז בחומר הנלמד, וחבל, משום שהיו שעתיים של לחשים. לאחר ארוחת הצהריים אמה הלכה לכיוון המפקדה, מוכנה ומזומנה למוזרות יתר. הולי, גמדונית הבית הראשית של המסדר, כיבדה אותה במיץ דלעת, בחיוך צופן סוד ומעט רכילות. כמה דקות אחר כך רייבן נכנסה ושלחה קריצה אל הגמדונית, שגיכחה בתשובה.
''בואי אמה'' היא אמרה. אמה נכנסה איתה אל המפקדה, שולחת נפנוף קצר להולי.
''ובכן...'' הפעם אמה כמעט לא הובכה כשהשתרעה על השטיח הכחול עם רייבן. ''קראת את התסריטים שנתתי לך?''
''כמובן'' אמה גילגלה עיניים. ''אבל זה לא אמור להיות סרט או משהו כזה?''
''אלו אכן סרטים, אבל טכנולוגיה מוגלגית משתבשת בסביבה אפופת קסם כמו הוגוורטס''
אבל גם בתור תסריטים, אמה נשבתה בקסמן של חיות הפלא. וגם בקסמו של ניוט-אנשים-לא-מחבבים-אותי-כי-אני-מעצבן.
רייבן נראתה לחוצה מעט וזעה באי נוחות.
"היא ממש צעירה אבל..." ראתה אמה את שפתיה לוחשות באפס קול.
רייבן הניחה את ראשה על ידיה ואמה שמעה אותה ממלמלת ''נקודת מבט צעירה'' בקול עמום מעט.
''אוקיי'' נראה שהתעשתה מעט. היא קמה ושלפה מאחד המדפים תקייה חצי שקופה מסומנת בבירור במספר 1.
''קוראים לזה יום בעל הסתברות נמוכה במיוחד. אני מאשרת לך לקרוא עד פרק חמש, ואז די.''

אמה פתחה את התיקייה, נרגשת מעט. על הדף הראשון היה כתוב: 'פרק 1. יום בעל הסתברות נמוכה במיוחד'
אמה הפכה את הדף והחלה לקרוא.
'הקירות מכוסים כליל בארונות ספרים. בכל ארון שישה מדפים, שמגיעים כמעט עד לתקרה...'

אמה הצליחה לעמוד בשני פרקים לפני שזקרה את תקיית פרק 2 הצידה והביטה ברייבן במבט מזועזע מעט.
''מ ה  ל ע ז א ז ל ? ?''
''טוב אממ'' רייבן השתעלה מעט, נבוכה.
''זה הפרוייקט של המסדר מאז השנה השנייה שלי פה. מצאנו את חמשת הפרקים הראשונים בטעות. זה ספר, שקוראים לו הארי פוטר והשיטה הרציונלית. יש לנו עד פרק 60 בערך...
אנחנו עובדים על זה חמש שנים וחצי. יש שם סודות של קסם ושל הוגוורטס. חלקם לא נכונים בעליל, אך חלקם נכונים. המסדר כולו מנסה להפריד בין האמת לשקרים לסיפור. אנחנו יודעים שזה רק סיפור משום שהארי פוטר הרגיל, הוא אמיתי. ו-ווידאנו. הכל נכון.
אבל השיטה הרציונלית...
יש בה אמת שלא מופיעה בספרים המקוריים. אבל יש בה גם דברים מסולפים מהיסוד.
גם... חלק גדול ממנה מבוסס על היגיון. זאת אומרת, שמי שמבין אותה לגמרי, או אפילו חצי, יכול להשתלט על עולם הקוסמים. לעשות עם הקסם דברים שלא אמורים להיעשות.
אז רק המסדר יודע עליה. אפילו לא מורה אחד. אפילו לא אדם אחד אחר. אנחנו לא יודעים מי כתב את זה. אבל זה מסוכן.
אז אנחנו חוקרים את השיטה. לא במטרה לכוח, אלא במטרה לידע.''
''ידע הוא כוח'' קטעה אותה אמה.
''נכון. אבל אנחנו לא נשתמש בכוח הזה. לעולם. ולא נספר עליו. זו שבועה והבטחה. ואם תפרי אותה...
טוב, למסדר יש הרבה ידע...''
רייבן חייכה חיוך מרתיע מעט וזאבי.
''אבל מספיק להיום. את מוזמנת להמשיך לקרוא, אבל אני החונכת שלך ואני קוצבת לך עד פרק חמש. לאט לאט אני אוסיף לך פרקים, אבל אני אדע אם תקראי מעבר. להתראות!''
רייבן קמה ויצאה.
אמה קראה שוב את שני הפרקים הראשונים, והפעם הרשתה לעצמה לצחוק.

כשאמה יצאה מהמפקדה, הולי ניגשה אליה שוב וצייצה אליה.
''הכל יהיה בסדר גבירתילי. את תתרגלי. ותמיד אפשר לפרוש!''

בצלו של העץ ישבו ארבעת חבריה של אמה. כבר מרחוק שמעה את לינה ורוי מתווכחים על לונה לאבגוד ועל מידת התאמתה לנוויל לונגבוטם. רוי כמובן היה לחלוטין בעד אביו שלו, ואילו לינה תמכה בלהט בנוויל.
''רק חסר לכם שהוא יעבור פה ויישמע אתכם'' אמר אדוארד, בעוד אמה מטילה את עצמה על אחד משורשיו הבולטים של העץ לצידם.
''אני תמיד יכולה לקרוא לו אם צריך'' הציעה שיילי בידודותיות.
''אני דווקא חושבת שהיא מתאימה לג'יני'' התערבה אמה.
''את צוחקת נכון?''
''כמובן''
רוי גילגל אליה את עיניו.
אדוארד פרס את שיעורי הבית שלו על הדשא הירוק. שיילי נשענה על אחת מגבעות השורשים הגבוהות יותר ועצמה את עיניה.
ואמה נשכבה על גבה, הביטה ברוח המזיזה את עלי העץ, הקשיבה בחצי אוזן לוויכוח, שהתחדש בינתיים, והרהרה על מה שקראה ושמעה מפי רייבן.

יחסית לעומס ולחוסר מוטיבציה די הצלחתי לכתוב סבבה {804}
אה כן
הציטוט מהפרק, השם, הנושא וכו וכו הם מהשיטה הרציונלית שכתב אליעזר יודקובסיקי
איך יצא? מה דעתכם?
בבקשה תענו אחרת איך אני אמורה להשתפר וזה