הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס

פרק עשירי - שלושה שיעורים

יום שני, שבע בבוקר.
אמה זינקה בהתרגשות ממיטתה, רואה שגם שאר תלמידות רייבנקלו של השנה הראשונה נרגשות כמותה. "היום מתחילים ללמוד סוף סוף!" קראה בעליזות אחת מהן. אמה ניסתה להיזכר איך קוראים לה. מרינה? לא, לא, מרינה היא זו שישבה על המיטה וגרבה גרבי רייבנקלו כחולות אפורות. אה כן, נזכרה אמה. אריאל! אריאל חטפה את תיק הספרים שלה ונשענה על הדלת, רגלה מטופפת בקוצר רוח. "שמישהי תבוא איתי אני לא רוצה ללכת לאיבוד לבד!" אמרה.
אמה התלבשה גם היא במהירות שיא וחטפה גם היא את תיקה. "בואי!" הן דהרו במורד המדרגות. התלמידים הוותיקים יותר הביטו בהן בשעשוע, אולי נזכרים ביומם הראשון גם הם. לאחר שלוש פניות לא נכונות בלבד, ושיחה אחת נרגשת על הלימודים צנחו השתיים ליד השולחן. אמה ליד אדוארד, שכבר ישב שם ואכל, ואריאל מצידה השני.
"עם מה מתחילים?" שאלה אריאל את השולחן. אדוארד שלף את המערכת שלו. "שיקויים כפול, עם האפלפאף"
''יא זה עם רוי!'' קראה אמה.
''מי זה רוי?'' שאלה אריאל.
''את רואה שם?'' אמה הצביעה לשולחן האפלפאף. ''הילד עם השיער הבלונדיני המתולתל''
''ליד השישית עם השיער השחור הארוך?''
''לא. ליד השני עם השיער בקוקו''
''אה. הוא נחמד?''
''כן'' אמר אדוארד.
אמה אכלה וופל אמריקני, לא בלגי, עם פירות יער ומייפל. ושתתה קפה, כמובן. היא החליטה בליבה לשמור על גבולות: כוס קפה אחת ליום, חוץ מבמקרים יוצאי דופן, ושבאחת הארוחות לפחות יהיו שני ירקות לפחות. חוץ מבמקרים יוצאי דופן כמובן. אבל היום היא רצתה להתפנק עם לא בריא. במרכז השולחן הייתה קערת סוכריות, חלקן קרמל זהובות וחלקן מנטה ירקרקות.
"חשבתי שהסוכריות מנטה זה קטע של דמבלדור ורק לסעודת תחילת שנה" ציינה אמה.
"לא לא" זו הייתה רייבן. "הסוכריות בתחילת שנה הן מסורת מימי דמבלדור אבל הסוכריות של רייבנקלו הן מסורת ארוכת שנים. כל יום יש שילוב אחר רק בתחילת שנה הכל מנטה, מתוך כבוד לבית הספר."
אמה לקחה לה כמה סוכריות קרמל, והן ישבו בתיקה לצד סוכריות המנטה של סעודת תחילת שנה. היא עדיין לא האמינה שהם מתחילים באמת ללמוד!
"ימי שני עם רייבנקלו וגריפינדור. חממה ומדשאות. לעזאזל." ריחף לעברה קטע שיחה משולחן האפלפאף. "תעופה זה שיעור משותף לכל הבתים" העיר לו רייבנקלו משנה שנייה. "אבל הוא מופרד בנים בנות דייויד" ענתה לו האפלפאית, משנה שנייה גם. "באמת?" שאלה אמה את אדוארד.
"לא. רק שנה שעברה. קארין סיפרה לי"
"מי זו קארין?"
"אחותי הגדולה. סיפרתי לך עליה אמה"
"כן אבל לא אמרת שקוראים לה קארין"
"יכול להיות"

אמה ישבה במרתף השיקויים לצד רוי ואדוארד, נרגשת עד עמקי נשמתה. כימיה כימיה, אבל זה בכל זאת שיעור ראשון. בהוגוורטס.
"שלום" אמרה המורה בקול נעים. "אני הפרופסור לוקהרט-"
"כמו גילדורי לוקהארט?" קרא האפלפאפי אחד.
"כן, אני בתה של בת דודתו. ואני מבקשת לא להתפרץ בשיעורים שלי. יהיה לכם די זמן לדבר. אז כפי שאמרתי, אני פרופסור לוקהארט . השנה בשיקויים נלמד בעיקר את הבסיס, ונתמקד בטכניקות קיצוץ, ערבוב ובחינת שיקויים נכונה. אין השנה שיקויים מסוכנים, רק מעניינים..." בלה בלה בלה. אמה לא כל כך הקשיבה. היא חיכתה לשיעור לחשים כבר, למרות שיהיה רק ביום חמישי. היא תמיד שנאה כימיה.
"נו כבר תקשיבי!" מירפק אותה רוי. "את רייבנקלו נרגשת ואת צריכה להקשיב!"
"נו באמת רוי" היא לחשה לו חזרה. "אני לא באמת אוהבת שיקויים זה לא מעניין."
"ששש" היסה אותם אדוארד. "סתמו אני מקשיב."
רוי ואמה ציחקקו.
"...שקט שם בבקשה!" אמרה הפרופסור לוקהרט. "נקודה מרייבנקלו ונקודה מהאפלפאף. ביום הראשון!"
"שיט" לחש לה רוי, והם פרצו בצחקוקים נוספים, שקטים יותר.
השיעור של בינס עבר אפילו יותר גרוע. הפעם אמה ניסתה להקשיב קצת, בהתחלה, אבל מהר מאוד גילתה שזה שיעור משעמם יותר אפילו משמתואר בספרים. אז היא שיחקה טורניר איקס עיגול משוכלל עם רוי ואדוארד.
"חבל ששיילי לא כאן. זה ממש משחק אסטרטגי. במיוחד בשבילה" לחשה אמה והעבירה אותם לטבלה האמצאית בשורה למעלה.
"היא הייתה קורעת אותנו" סגר רוי שלשה והעביר אותם לפינה התחתונה משמאל. "ככה אני יכול לקרוע אותך!" הוא סימן עיגול בטבלה הראשית, בשורה האמצאית למעלה כמובן.
אדוארד פיהק.