יומיים אחר כך, אחרי שאמה הספיקה כבר להצפין את כל ציוד הכשפים שלה בבויידעם שמעל הדלת, זה שתמיד טענה שמאוכלס בגופות עכברים, כדי למנוע מהוריה לגלות את מצבור השוקולד ששם, חברתה לינה קפצה לבקר. אמה הכירה את הספונטניות של לינה ולכן דאגה מיד כשחזרה לביתה להעביר את השוקולד אל מתחת למיטה ולהחביא את הציוד. "לינה!" השתיים התחבקו. "בואי!" הן עלו לחדרה של אמה והתיישבו על המיטה. "אמה את לא תאמיני, אבל מצאתי בית ספר לשנים הבאות... זה פנימייה ו-"
"פנימייה?"שאלה אמה. עצב בלתי מוסבר עלה בה, אך היא ניסתה להפגין שימחה למען חברתה. "את? ממזל טוב!" "כן!" המשיכה לינה בהתלהבות "זה ממש רחוק, אז חוזרים הביתה רק בפסחא, כריסמס ובקיץ ואסור טלפונים ו-"
"מעולם לא הראית נטייה לפנימיות שהן לא הוגוורטס"
"ואת מעולם לא הראית נטייה למחנות קיץ לא בלונג איילנד" השיבה לינה
"נווו את תרדי עליי לנצח? זה היה רק שבועיים! בכל מקרה, פנימייה. למה."
"שמרתי את זה בסוד, כדי שלא תיבהלי שאני נוטשת אותך, אבל עכשיו התקבלתי, אז אני חייבת להכין אותך..."אמרה לינה, בפרצוף קצת עצוב. אמה נשמה עמוק. פשוט תעשי את זה מהר. זה כמו פלסטר. "גם אני הולכת לפנימיה." אמרה בנשימה אחת.
"אז לא תיהי כל כך בודדה" מלמלה לינה.
"גם את לא" אמה הניחה ראשה על כתף חברתה.
"נווווו די להיות דיכי" אמרה לינה. "בואי ננצל את הזמן שלנו ביחד וזהו. אגב, החולצה של הוגוורטס שהזמנתי הגיעה!"
"יואו בואי לראות!" אמה משכה את לינה החוצה. בזמן ההליכה הן פיטפטו, אך אמה לא הפסיקה להעיף מבטים בלינה, מנסה לחקוק את דמותה בזכרונה. לאחר זמן מה קלטה שלינה עושה אותו הדבר. "זו לא פרדה אמיתית את יודעת" קולה של לינה היה חרישי
"כן אני יודעת" השיבה. "ובכל זאת..."
" נשלח מכתבים"
"וניפגש בחופשות"
הן הצליבו זרתות במחווה ילדותית מה. "נשבעת בסטיקס?"
"נשבעת בסטיקס."
"איך את נוסעת בכלל?"שאלה לינה
"אני לוקחת את רכבת האקספרס מרציף תשע ושלושה רבעים כמובן!"השבה אמה צוחקת.
"ועכשיו באמת"
"תחנת קינג קרוס"
"נוכל להגיע ביחד אמה! ואז ניפרד רק ברכבת, כמו בסרטים!"
"יאללה"
הן הגיעו לביתה של לינה, ואמה השתאתה, כל פעם מחדש, ממראה חדרה של לינה. הוא היה חדר פוטרהדסי למופת. דגל גריפינדור ענק נתלה על הקיר, המצעים היו באדום וזהב, ובכל מקום נתלו ציוריה של לינה הכישרונית, שגם הם כמובן על הארי פוטר, ועל ספרים אחרים.
לינה הראתה לה מיד את החולצה, אבל סירבה לתת לה להציץ בשולחן, שתמיד שכבו עליו פרוייקטי יצירה מוכנים למחצה. הן השתרעו על השטיח ופיטפטו, על שטויות. על הילדים הטיפשים בכיתה שלהן, על הארי פוטר, פרסי ג'קסון, ועל שלל דברים חסרי חשיבות, רק כדי לשמוע זו את זו. השיחה השתתקה אט אט, עד שהשתיים רבצו על השטיח ושתקו, אבל זו לא הייתה שתיקה מביכה, אלא חברית. "ביי לינה" לחשה אמה כששמה לב לשעה. "ביי אמה" לינה הביטה בה. "עוד ניפגש"
"כן." השיבה אמה. "לפני האחד לספטמבר" ואז היא פנתה משם וחזרה אל ביתה.
זה באמת קצר (459) אבל...
תסלחו לי טוב?
מה דעתכם? להמשיך?
YOU ARE READING
הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס
Fantasía***הושלם!*** אמה היא ילדה רגילה לחלוטין, לפחות לפי הסטנדרטים שלה... אבל בעיני שאר העולם היא ממש מוזרה. קודם כל, היא אוהבת לקרוא. אחר כך, היא גם נהנית ללמוד(למרות שבמה שלא מעניין אותה היא ממש חפיפניקית) ובנוסף, דברים מוזרים קורים מדי פעם בסביבתה... "...
