הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס

פרק שני-התרגשות והתחבטויות

אמה התישבה בבת אחת, כאילו מישהו צעק באוזנה. "סמטת דיאגון" לחש השקט המרצד סביבה. "סמטת דיאגון" לחש רשרוש השמיכה הנופלת. "סמטת דיאגון" לחשה. היא זינקה מהמיטה והציצה בשעון. 6:00. אופס. אמה פתחה את הארון בתנופה ובחנה את הבגדים שבתוכו. "מה הם תמיד לובשים?" מילמלה לעצמה,ולקחה את הג'ינס האהובים עליה, האלה השחורים, וחולצת טי קצרה בתכלת, עם ציור של אימוג'י מגלגל עיניים. מספיק טוב, חשבה בסיפוק. היא שלפה שוב את רשימת הציוד, אף שכבר ידעה היטב מה תלמידי שנה ראשונה צריכים. טוב, אולי לא את הספרים, אבל...
"או קיי" מילמלה "דבר ראשון: גרינגוטס. אחר כך שרביט, וספרים, וציוד שיקויים, וגלימות אעעע! אוה וינשוף. אני רוצה ינשוף. כאילו, אני באמת רוצה ניפלר, אבל ינשוף זה הכי שימושי."
אחר כך היא הלכה למטבח. היה חשוך עדיין, אור של זריחה מתחילה. אמה הקפיצה שני טוסטים ומרחה אותם בשכבה עבה של ריבת תאנים וחמאת בוטנים. יאמי. היא הייתה נרגשת, וכל מחשבותיה היו: סמטת דיאגון. אני באמת הולכת לסמטת דיאגון. ויהיה לי שרביט! אמיתי! וגלימה! משלי! ועעעעענטיבטיבגקשבגקגחכבואדגיפכחכדו!
********
היא עדיין ישבה שם כשאימה נכנסה למטבח והביטה בה.
"אמוש! ממתי את ערה? הקוסמת אמרה שהיא תבוא רק בתשע! את ממש בלחץ.."
"נו באמת אימא! בנקבה אומרים מכשפה לא קוסמת!"
"מה את רוצה ממני? ראיתי רק את הסרט הראשון, וגם זה רק כי הכרחת אותי זוכרת? כשאירגנת יום סרט משפחתי" היא צחקה.
האם החלה להכין קפה, ואז התנהל אותו דיון המתנהל מדי יום ביומו, מאז טעמה אמה קפה לראשונה.
"אפשר גם?"
"לא"
"בבקשה?"
"אם תיהי בפנימייה תוכלי. בבית שלי את לא תקבלי לפני גיל 16."
אמה חייכה. היא ממש ידעה מה לומר עכשיו, מחוץ לשגרה הרגילה.
"הוגוורטס זה פנימייה אימא."
הא! מבחינתה, היא ניצחה את המערכת. היא ידעה מה תיהיה התשובה, אבל...
"אז בהוגורוטסט תוכלי לשתות קפה כל בוקר"
"הוגוורטס אימא. ה ו ג ו ו ר ט ס. הא, וו, גימל, ואממממ-"
"אמוש, די. ייקח לי זמן להתרגל שאת קוסמת או מכשפה או מה שזה לא יהיה. עד אז, על תקשי עליי עם מושגים אחרים. אני אוהבת אותך, ואם זה הדדי, תני לי זמן לעכל."
"אז" אמרה אמה בעצב "לא תבואי איתנו לסמטה?"
אמה הייתה עצובה. היא הכירה, לדעתה לפחות, את סימטת דיאגון היטב, והצטערה שאימה לא תצטרף. היא כל כך רצתה להראות לה את פלאי עולם הקוסמים! אבל... היא מכשפה, והיא תישאר שכזו לנצח. ובהוגוורטס תהיה שבע שנים! יהיו עוד לפחות 6 קניות ציוד, ואמא שלה תוכל להיות נוכחת בחלקם.
פתאום הצטערה שהוגוורטס כל כך רחוק מהבית, ויש רק מעט כל כך חופשות בשנה. ושמכשירים טכנולוגיים מתקלקלים בקרבת קסמים, כך שטלפון לא בא בחשבון. אם תקנה ינשוף להוריה תוכל להתנהל ביניהם תיכתובת לאורך השנה. אולי תקנה ינשוף גם לה?
אמה לא חשבה שמוכרים ניפלרים סתם כך בביבר. וחתול? חמוד אך ינשוף... ינשוף שימושי יותר. או אולי תנשמת?
כך או כך, קודם פרופסור מינדי צריכה לבוא ולקחת אותה לשם. ואז...
ספרי קוסמים! ספרי כשפים! היא תוכל לקבל את העותק המלא של קווידיץ' בראי הדורות! וכמובן את הוגוורטס תולדות. ועוד עשרות ספרי כשפים!
שיט.אם כבר מדברים על ספרים... חדרה של אמה היה מלא בספרים אהובים. היא תיאלץ למיינם ולבחור רק כמה יחידי סגולה שילוו אותה אל... פנימייה! רחוק מהבית. רחוק מכולם. משפחתה תבין. היא הרי יודעת שהיא מכשפה. אבל לינה? מה יהא עליה? בית הספר נסגר, אז עזיבתה לא תעורר מהומה. אבל היא מעולם לא הראתה נטיות לפנימייה, ואיך לינה תקבל את זה? ואיך להסביר לה? פשוט לבוא ולומר לה 'לינה, אני הולכת לפנימייה.' לא רעיון טוב. היא תבקש לבוא גם! ואז איך אסביר לה שהיא לא יכולה? היא רק מוגלגית! אני מתה לספר לה על זה שהוגוורטס אמיתי. היא כל כך תשמח! אבל גם תתאכזב, כי היא כן רק מוגלגית בסוף. ממש תתאכזב. אוף.
"בוקר!" קרא אביה"מה זה הפרצוף העגמומי הזה? אמה? רוניה? לא עונות? נו עוד עשר דקות באה הפרופסור הזאתי לקחת אותך לקניות! את צריכה כסף אמה? באיזה מטבע הקוסמים משתמשים בכלל?"
"יש אוניות, חרמשים וגוזים. אפשר להחליף בגרינגוטס-" אמא הבחינה במבטה של אימא שלה. "בבנק שלהם, בכסף רגיל. אבל פרופסור מינדי אמרה שקיבלתי מילגה על הכל כי אתם מוגלגים-" אמה עצרה שנית. "חסרי קסם, סליחה. אז הם יעזרו לי עם הדברים החיוניים. אבל אני כן רוצה ינשוף כדי להתכתב איתכם במשך השנה."
"טוב" אביה הביא לה כסף, בשביל ינשוף ושיהיה לך לשנה להכל. "תחליפי אותו שמה וזה נראה לי יספיק לך לא?"
נוק נוק נוק. נקישות בדלת. זו בטח פרופסור מינדי! אמה ניגשה מיד לפתוח, כמובן.

היי! אני יודעת שעבר די הרבה זמן מהפרק הקודם אבל...
זה גם יותר ארוך מהקודם (703 מילים)

אוה ותודה לכול ה6 קוראים שקראו את הראשון...😂
לכם זה אולי מעט, בשבילי זה המון.
מקווה שיעלה עוד פרק בקרוב, ספויילר? סמטת דיאגון...
אני אתחיל לכתוב אותו עכשיו כי משעמם לי