הרפתקאותיה של אמה-פוטרהדס בהוגוורטס

פרק תשע עשרה - עוד פגישת לילה

לעזאזל, חשבה אמה. עכשיו תצטרך להיכנס לטירה מחדש ולתעות במסדרונות בחיפוס אחרי תמונה אלמונית שראתה בערך פעם אחת. יאיי. אמה הייתה נותנת הרבה בשביל מפת הקונדסאים או גלימת היעלמות. או אפילו לחש הנגזה מוצלח.
אוקיי, להתאפס, אין ברירה. לא אם היא רוצה תשובות. ויש סיבה שהיא ברייבנקלו הרי...
תשובות.
הכוך היה בקומה השנייה ואמה פחות או יותר זכרה איך להגיע אליו. היא מיהרה לאורך המדשאות, משגיחה כל העת על החלונות המוארים הבודדים, למקרה וייראו בהם צלליות אדם. פתיחה שקטה של דלת אולם הכניסה, דוחפת אותה בעזרת נעלה וחומקת פנימה.
היא הגיעה אל התמונה בלי יותר מדי בעיות, לחצה על המסגרת ומשכה את הקן הנוצץ עד שנוצר פתח עבורה. שיילי ישבה שם, על הרצפה החפה מרהיטים. מקור אור כסוף היה תלוי מהתקרה הנמוכה, אבל אמה לא טרחה לבחון אותו, עיניה פנו ישירות אל שיילי.
"אז-" פתחה.
"ששש!" היסתה אותה שיילי בלחישה. "ישמעו אותך בכל הטירה!" היא נופפה בשרביטה. "קווינטוס"
אמה התנשפה בשקט. זה היה לחש שדיברו עליו בשיטה הרציונלית. ייתכן כמובן שזה צירוף מקרים, או או שיקוי פולימיצי או כל תיאוריה אחרת, אבל גם אם אמה לא התקשתה למצוא כאלו, היא התקשתה להאמין להן.
"מה לעזאזל שיילי- מה- למה-"
שיילי חייכה. זו הייתה גרסה קפואה של בחיוך הרגיל והיפה שלה. "למה לא?"
"כי- כי זה מסוכן! זה עלול ליפול לידיים הלא נכונות! עלול להיות פה עוד וולדמורט!"
"את לא מפחדת לומר את שמו"
"כי... טוב, כן, אבל לא זה העניין פה"
"אז מה כן העניין?" שאלה שיילי. "בואי שבי איתי, ננהל שיחה תרבותית"
"את יודעת בדיוק מה העניין!"
שיילי רק חייכה.
אמה נאנחה והתיישבה.

"עכשיו אני יכולה לשאול?!"
"כן" שיילי חייכה. קולה היה חמים, אבל החיוך לא.
"למה עשית את זה? את יודעת כמה זה מסוכן, את מספיק חכמה כדי להבין את זה!" אמה נשמה עמוק, זעם ובהלה מתערבבים בתוכה.
"התעניינתי"
"אבל אנחנו טיפלנו בזה! חקרנו הכל בזהירות, בדיוק כדי שזה לא ייתפזר לכל העולם"
שיילי הביטה בה במבט לא מאמין. "זה מה שאתם לא מבינים. גם אני רציתי לחקור את זה. אבל לאאאאאאאא, רק רייבנקלו. גם אחת התכונות המרכזיות שלי היא רצון ללמוד, לא רק אתם מתעניינים בידע, גם אני רוצה להכיר את הלחשים המגניבים ששם, גם אני רוצה להיות חלק מזה! אבל בחרתי סלית'רין, וטראח, כל האפשרויות נסגרו עליי. גם המורים מתייחסים אלינו אחרת, יש אפליה מהתלמידים, אפילו בינינו, החברים אדוארד ולינה מסתכלים עלי בעין עקומה"
"אז... פרצת למפקדה שלנו, סיממת גמדוני בית וניסית לגנוב את כל המידע שלנו?"
"הם לא מפלים בין בתים של תלמידים" אמרה בהתגוננות מה.
"הם?"תהתה אמה
שיילי נראתה כאילו אמרה משהו שלא הייתה אמורה להגיד." כן"
"מי אלו?"
"אנשים שכמוכם עם הרצון לחקור ולדעת, אבל בניגוד אליכם, אין לנו את הפריווילגיות של להיות יורשי תורת רייבנקלו."
אמה החליטה שבשלב הזה יהיה יעיל יותר לכעוס מאשר לפחד. "אז פשוט נתת להם מידע מסוכן! כל מני תיאוריות שאם יצליחו לקיים אותן יהיה אפשר להשתלט על העולם! לחשים הרסניים! את אמיתית?!"
"והמניעים שלכם טובים יותר?" שיילי גילגלה עיניים. "לחקור. בטח. השלב הבא הוא להשתלט על העולם, למען טובת הכלל כמובן. כי את הרי כל כך הרבה יותר חכמה ולחלוטין יכולה לקבוע את עתיד העולם"
אמה התרעמה. "אף פעם לא חשבתי לעשות דבר כזה. ואל תצצטי את גרינדלוולנד, שתינו יודעות שהוא היה מרושע, ואני לא כמוהו!"'
"גרינדלוולנד לא היה מרושע, הוא היה בן אדם עם חזון שהשתבש"
אמה נעצה בה מבט." אנחנו לא הולכות להיכנס לוויכוח הזה עכשיו, אנחנו סוטות מהנו-"
" כן כן כן. אני מרושעת שהולכת להשתלט על העולם ומוכרת מידע נפיץ לגורמים מפוקפקים, הלאה"
" אני-" ליבה של אמה דפק בחוזקה, כאילו רצה מרתון מוגלגי או חיכתה שיבואו לבדוק את הקדרה שלה בשיעור שיקויים. "אני לא יכולה לדבר איתך ככה. אוף!" היא נעמדה ורצה דרך מחסום ההשתקה, נעליה מקימות רעש שנשמע חזק כל כך בטירה הישנה. היא הולכת לרוץ למפקדה ולקוות שיהיה שם מישהו. אם לא, היא תלך למועדון של רייבנקלו, ותספר הכל. היא לא יכולה להתמודד עם זה בעצמה. אירגון שלם? זה כבר מוגזם.

"וואההה!!" אמה לא שלטה בקול שיצא מפיה והשתטחה על המדרגות, ידיה בולמות את נפילתה רק בקושי, הפנים כלפי הירידה. נראה שנעלה נתפסה בקצה המדרגה הנעלמת, ורגלה נתקעה בפנים בזווית בלתי נוחה בעליל. אם תנסה להתפתל ולהוציא אותה החוצה, תידרדר במורד המדרגות...

דמות נחפזה לכיוונה במישורת מתחת. הדמות עלתה מספר מדרגות והביטה בה, באור העמום אמה יכלה לראות שזו פלורנס, חברתה של רייבן.
"את יכולה לעזור לי?" שאלה בשמחה 
"לא" פלורנס שלפה שרביט. "פטריפיקוס טוטאלוס"
אמה גילתה פתאום שאינה יכולה לזוז. "מה לעזאזל- למה-" הצליחה לפלוט.
"טוב ששיילי הודיעה לי כל כך מהר, היית עלולה לפגוש מישהו אחר קודם ולגלות לו הכל! אבל היא הזהירה אותי בזמן. קווינטוס"
פלורנס קישקשה משהו על פיסת נייר והעיפה אותה באוויר. הפתקית נעלמה, כמובן.
היה שקט.
פלורנס זימזמה לעצמה, מנגינה מלנכולית ועגמומית. הזמן חלף.
אמה עדיין לא יכלה לזוז.

בסופו של דבר שיילי הופיעה. היא רכנה לצד אמה.
" אוף אמה... באמת לא רציתי שזה יגיע למצב כזה. אבל לא השארת לי ברירה" דמעות זלגו על לחייה. "אני באמת באמת מצטערת על זה, אבל זה לטובתך" למה היא בוכה? "תישני עכשיו." ראייתה של אמה החלה להתערפל והעולם נמוג לחשכה. רגע לםני שהכל נעלם לגמרי היא שמחעה את שיילי לוחשת: "אובליווייאטה"

יש הרבה הודעות, כי קצת נעלמתי להרבה זמן... בואו נתחיל בהכי חשובה: אתם לא יודעים איפה אני גרה, אין לכם אפשרות להרוג אותי😁
למעשה... שניים מכם כן יודעים איפה אני גרה...
מי האדיו- סליחה אבא- שנתן לשני הקסוגאקי האלו לקרוא את הפאנפיק הזה?! היי אחים קטנים שלי. קפצו לטרטרוס
ובכן... הפרק הזה קצר יחסית {823}
מצד שני, הפרק הבא כבר מוכן! אז... בואו נגיד... שבוע הבא? הוא יעלה. בלי נדר ובעזרת ה'
אה ואם אתם כבר כאן (לא אתם האחים שלי. קצת פחות בשבילכם.) לכו לקרוא את "היומן של ריי"
יכול להיות שאני קצת משוחדת כי אני קצת מרפפת מול הדמות הראשית וקצת קצת יותר מדי אוהבת אותה, אבל לכו. הוא אצל pandom_rose
עוד משהו... עוד משהו... הפרק הבא הוא האחרון. חכו לזה.