PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO:one

עלילה שונה לגמרי, תהנו⁦❤️⁩

עיניו המכווצות בוחנות כל חלק בגופו, מנסות לקלוט כמה שיותר פרטים מהדמות מולו,
"כמה חמוד," הסקרנות עברה לרגליו הפעם, "נחמד," אוזנו קפצה לשמע צחוקו, "משעשע,"

"צהוב, ספוג ומרובע. אדוני אנחנו בפגישה אתה מוכן בבקשה לכבות את הטלפון?"

טאהיונג הרים את עיניו למספר שניות לפני שכיבה את הטלפון, מרגיש חבל שעצר פרק.
"מצטער. לצפות בבובספוג מרגיש לי פחות בזבוז זמן מאשר להקשיב לך." העקצנות נפלטה בגסות והאחר קיווה לשיהוק שאולי יחזיר את כבודו.

"אני פה לטובתך." הוא מיהר לענות.

"אתה זה שרוצה להיפטר מהדירה הזאת כמה שיותר מהר, אני חושב שאני פה לטובתך." קים טאהיונג הלוקה בתסמונת פינוקיו דפק על השולחן, מקפיץ במעט את השני אשר מיהר לסדר את משקפיו.

"ע-עם כל הכבוד, אתה גס רוח אדוני." המילמול הפתטי הצחיק את טאהיונג.

אני רק דובר אמת. אני פינוקיו, שכחת?" נידנוד הראש נתן לטאהיונג להמשיך- "הדירה שאתה מוכר לי כרגע, מה הבעיה בה? הגודל מספיק לחמישה אנשים לפחות ושלא נדבר על המראה הטוב. למה שתרצה לעזוב דירה שכזאת?" האיש נדרך, יודע שיצטרך להסביר את סיבתו.

"אתה יודע שלעולם לא אשקר לך, נכון?" השאלה הופנתה לטאהיונג שהחליט לנסות את מזלו.

״נכון." אך השיהוק מיהר לחשוף אותו.
"לעזאזל. כנראה שאני חושב שאתה שקרן." טאהיונג משך בכתפיו בעוד מבטו המופתע נחתם על פניו של השני.

"ב-בכל מקרה, אחמ, יש שכן כאן בדירה 12 שקצת.. מלחיץ." טאהיונג גילגל את עיניו,

"כל דבר מלחיץ אותך." החוצפה כבר לא הפתיעה את השני, הוא רק היה נואש למכור את הדירה לבחור שיוכל להתמודד עם אותו שכן.
״טוב, בוא נקפוץ לשכן הזה." טאהיונג קם לאחר שהרגיש את רגליו נרדמות בשל חוסר תזוזה מצידו.

"אני אחכה פה, הוא לא ממש אוהב אותי." אותו קשיש מיהר למחות את ההצעה בהינף יד.

"לא רק הוא זה בטוח." טאהיונג יצא מהבית בליווי גלגול עיניים, מתהלך מעט עד שמוצא את דלת מספר 12, משתהה מעט מול הדלת לפני שנקש בה.
"אדוני." טאהיונג תיקתק בלי סוף בהמתנה שהדלת תפתח ותחשוף את הבחור ה׳מלחיץ.׳

"שניה," האנחה שהעיר את דייר מספר 12 חלחלה בו לכן לקח צעד אחורה ושילב את ידיו.
"מה אתה רוצה?" השאלה נשאלה עוד לפני שהדלת נפתחה, מצחיקה את טאהיונג.

נ.מ טאהיונג:

"בוקר טוב גם לך."

"בוקר אור, מה אתה רוצה?" הוא גילגל את עיניו בעייפות.

"להכיר אותך." התאמצתי להיות נחמד למרות השנאה הטבעית שלי לאנשים.

"תעמוד בתור." אותו שחום שיער גילגל את עיניו והתכוון לחזור לדירתו, אך בפזיזות מוחלטת עצרתי את הדלת עם רגלי ונכנסתי לביתו, רואה איך פיו נפתחה מעט לאות מחאה אך חזרה לקו הישר כהרגלה.