(חובה לראות את הסרטון למעלה כדי להבין קטע קטן מהפרק.)
תהנו❤️
-לא ערוך-
-
"תגדיר לנצח."
"עד שטאהיונג יהרוג אותך."
"פחח, זה לא יקרה, הוא יתאבד בגללי לפני."
"אז עד שנמות." יונגי משך בכתפיו והלך לעבר המטבח, מזכיר לג'ימין שכעת היה בהתרגשות שיא- את הקשר שלו לג'ונגקוק.
"תגיד, עד כמה אתה מכיר את ג'ונגקוק?" ג'ימין נשען על השיש לידו,
"ועד כמה אני יכול לסמוך על המילה שלך?"
"אני מכיר את קוק הכי טוב." ענה,
"ואמרתי לך שאבוא- ובאתי." הפעם השיב לשאלה השניה והטה את ראשו לג'ימין.
"למה אתה שואל?"
"אתה חושב שהבן זונה שלך יפגע בבן זונה שלי?" הקטן יותר שאל ברצינות אך כל מה שקיבל זה מבט בוחן מהשני.
"אתה מוזר." יונגי לחש,
"ממש ממש מוזר." המשיך באותה לחישה,
"הכי מוזר שהכרתי." הוא המשיך בזמן שהכין לעצמו את האוכל שרצה.
"תגיד יא קקי לשים לך את הפרסומות: "אדם הוא אדם" כדי שתפסיק לרדת עלי?!" ג'ימין התפרץ ועלה לשבת על השיש.
מקווה לאיזו מחווה קטנה מצד השני.
"אני לא יורד עלייך, אני פשוט מתפלא ממך."
"מצחיק, טאה אומר לי את זה הרבה לפני שהוא מרביץ לי." סיפר אותו 'מוזר' ופתח את רגליו במין ניסיון התגרות קטן.
יונגי הסתכל על השני מפסק את רגליו וגמע,
'מה אני עושה?' המשיך להתלבט עם עצמו אך החליט בסוף לא לעשות דבר.
"אוף איך רק לטאהיונג הולך." היושב על השיש ספק שאל וירד בקפיצה לא זהירה,
"היי תיזהר."
"אהה!"
"אתה בסדר?"
"כואב לי! המלך ג'ימין נפצע! אההה!"
"זה רק-"
"אני חושב שאני הולך למות מכאבים!"
"אתה קצת מגזים ג'ימין."
"כואב לי מידי! תזמין אמבולנס!"
"זה לא נורא."
"זה לא נורא??" צעק ג'ימין,
"אני דפקתי את הרגל בקצה של הקיר ואתה אומר שזה לא נורא?!" הוסיף בדרמתיו והתיישב על הרצפה.
"כ-כואב לי.."
"ככה יותר טוב?" הליטופים העדינים של השני הרגישו לאותו נסחף דרמתית כה נעימים שהוא נשם עמוק,
מנסה לחשוב אם זה היה הזמן לפתח עם האחר משהו.
"תגיד... בתור כיפי," ג'ימין נקטע,
"אתה מתכוון לפאן?" השני תיקן בשאלה.
"כן נו, בתור כיפי, אפשרי שתימשך גם לבן?"
YOU ARE READING
PINOCCHIO / פינוקיו
Humor'-"אכפת לך שאלך להתחיל איתה?" הוא שאל ומיהר להוסיף, "בגללי?" וכשעניתי בצחוק מזלזל-'לא'השיהוקים חזרו. מה לעזאזל?-' קים טאהיונג הלוקה בתסמונת פינוקיו* מצטרף לחייו של שחור השיער, ג'ון ג'ונגקוק. - הערות חשובות לקראת הסיפור. סיפור מתמשך לפעמים *תסמונת פי...
