PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO- 30

קצר ולא ערוך:(.

-

"אני אוהב את הנוף."

"אתה אוהב?"

"כן קוקיקוק."

"אתה הנוף הכי טוב שלי." ג'ונגקוק ענה, גורר נחירה מלאה במבוכה מצד בן זוגו.

בוקר שלישי, דירה 12 הופיע בהפתעה בביתו של טאהיונג והודיע כי הם יוצאים לדייט נורמלי הפעם, דייט לפני שג'ימין בכלל הספיק להתעורר. הוא הסכים ובמהירות יצאו לראות את הזריחה יחד עם כוסות קפה,

אלכוהול של הבוקר.

"אתה יודע?" ג'ונגקוק הנהן בהקשבה,
"בהתחלה היית ממש בן של זונה, רציתי רק לעבור כבר ושתסבול כמה שיותר."

"זה מקסים פינוקיו, אתה לא משהק."

"היי! אני בטוח שזה הדדי, בטח חשבת שאני איזה מתנשא מסריח או משהו." טאהיונג הביט בחיוך בבן זוגו, ידו כבר לא חבושה אז ניצל זאת כדי לשלב בינהם ולנסות להרגיש עוד קצת מהתחושה הנעימה שעיפעפה אותו.

"תתפלא, אבל למרות שהיית ממש פזיז השארת עלי דווקא רושם מגניב." ג'ונגקוק לעומתי חזר להסתכל על הנוף,

מקרב את ידיהם השלובות לפיו הקר.

"אתה וג'ימין הוספתם הרבה צבע לחיי."

נ.מ טאהיונג.

"אוי ג'ימין." מילמלתי פתאום בחיוך,
"אני אוהב את הילד הזה כל-כך."

הסטתי את מבטי כלפי מעלה, לעבר הכוכבים שהחלו להעלם והחיוך לא ירד מפני,
"ג'ימין הוא הנבלה הכי תומכת שאי פעם הייתה לי." המשכתי בפרץ אהבה.

"אתה וג'ימין חברים באמת טובים, מצטער שאז הפרעתי קצת לקשר שלכם." הוא התנצל ואני הנחתי את ראשי עליו.

"יש לי חרא." הודעתי והוא צחק,

"באמת?"

"נראה לי שלא הבנתם את הקטע של פינוקיו..." מילמלתי והתחלתי לשהק, יודע שלגמרי הבינו מה ההשפעה של התסמונת.

הוא התחיל לצחוק חלושות, "זה הרגל!"

"תגיד..." לאחר כמה דקות של שקט נעים ורגוע הוא חזר לדבר כשידו עוד חפורה בשיערי,
"אולי נצא לחופשה קטנה?"

"כן!" קפצתי ממקומי בהתרגשות,
"אבל רק שנינו." פני נפלו באכזבה כשהבנתי.

"אל תבין לא נכון אבל..."

"אני יודע! ג'ימין וכאלה אבל פעם אחת, שלושה ימים, רק אני ואתה." הוא לחש קרוב לפני במעט התגרות ובמעט התחננות.

"אני לא יודע..."

התרגשתי מהמחשבה שנצא לחופשה רק שנינו אך עם זאת ג'ימין תמיד נעץ את עצמו בעדיפות הראשונה שלי, לא יכולתי לעזוב אותו,