PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-19

הערות מאוד חשוב בסוף הפרק, תתייחסו בבקשה⁦❣️⁩ (ואם מישהי מזהה את השיר למעלה שתגיד ואתחתן איתה:').)
-

"מה לעזאזל? מה אתה עושה פה?!"

ציפיתי שיענה, שיסביר לי איך לעזאזל מצא אותי ואיך הרשה לעצמו להתערב בשיח שלי עם אותו מוכר-
אך כל מה שעשה זה להביט עמוק בעיניי במעט איום שלא הצלחתי להכיל.

אז הסטתי את מבטי כמו הפחדן שאני.

"באתי לאסוף אותך כמו שקבענו." הוא ענה לבסוף, מסיט את מבטי חזרה אליו בכעס רדוד.

גורם לי לצחוק בהפתעה,

"לא קבעתי איתך שום דבר, פשוט לך מפה." דרשתי והוא גיחך לו, זורק מבט חד למוכר וחוזר להסתכל עלי,

"מה התכוונת לעשות? לקחת את המספר?"

"אני באמת לא מבין למה זה בדיוק עניינך אבל כן." אמרתי בביטחון שנכבה מהר אחרי רצף השיהוקים שיצאו מפי וחשפו אותי.

"שמעת את זה?" ג'ונגקוק פנה למוכר שהרגיש נבוך להישאר שם, "שיהוקים, יודע מה זה אומר?!"

"שהוא משקר."

"שהוא משקר, בדיוק!" ג'ונגקוק חזר אחריו ואז אחז בידי בחוזקה לא ברורה,

"אז אני אחזור על זה שוב, כדאי מאוד שבפעם הבאה תבדוק אם הוא פנוי." הוא ירה בכעס ומשך אותי משם כאילו והתכוונתי לברוח.

"אה! תעזוב לי את היד!"

"סתם ת'פה פינוקיו."

"אני אתקשר למשטרה יא טמבל!" שוב שיהקתי והוא גיחך בסיפוק,
"אני מתחיל להבין למה קשה להיות פינוקיו."

באותם רגעים פשוט שתקתי, הוא לקח אותי למקום שאני וג'ימין ישבנו בו ויכולתי לראות אותו, יחד עם יונגי מדברים.

בערך.

"תגיד יא חתיכת נבלה!" הצעקה של ג'ימין משכה תשומת לב ואני נשארתי שקט,

"לא אמרת שתביא איתך גלידה?!"

הוא בן של אלף קונכיות.

"רגע מה?!" קראתי בקול וג'ימין הסתובב אליי בתמימות מזוייפת,
"היי טאה טאה!"

"אל תגיד לי-'היי טאהטאה'! אתה אמרת להם איפה אנחנו?!" האדמתי מכעס ויכולתי להרגיש איך האחיזה של השכן מתהדקת בידי יותר, מקווה למנוע ממני לקחת לגמד את החיים.

"מה? לא! אני אמרתי רק ליונגי!"

"ג'ונגקוק אני נשבע שאם לא תוריד את היד עכשיו אתה תיהיה מעורב במכות שאני הולך לבצע." אמרתי בלי הפסקה,

לא משהק.

"תרגע פינוקיו..." הוא חייך וליטף את ידי.

"אני נשבע בחיי שלא ידעתי שהוא גם יבוא!" ג'ימין הגיש לידי הפנויה את הטלפון ויכולתי לקרוא את השיחה שריככה אותו מעט ולכן הסכים לדבר,