PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-26

נ.מ יונגי

ג'ימין היה משהו מיוחד.

בדרך כלל כשיצאתי לפני כן עם אנשים, בנים או בנות, הם תמיד ניסו להראות מנומסים, מנומסים שאוכלים מעט וקלאסים.

אך הוא לא ניסה דבר.

"אני רוצה המבורגר גדול עם הרבה הרבה צ'יפס וקוקה קולה! אל תתקמצן עלי חבר, טוב?" המוכר הסתכל עליו בהלם, מחכה שהשני אולי יתרץ למה היה כזה נרגש,
אך כשלא קיבל את תשובתו הסתכל עלי.

"הוא פשוט במצב רוח טוב." עניתי בחיוך מבין.

"מצב רוח טוב?? זו דרך מעניינת לקרוא ל-'רעב'." הוא מילמל לאוזני בזמן שאחז בזרועי מהצד ומיד ציחקק לו,

מסכים שבהחלט היה מרוגש.

"אוקי, ביחד יצא לכם 120₪."

"תוריד את זה ל-100 אם אתה חושב שאנחנו ניהיה זוג מוצלח." ג'ימין עצר אותי מלשלם,
גורם לי להרגיש שהמבחן שטאהיונג עשה לי היה בעצם אימון לחזק אותי לפני הדייט.

"אני לא יכול לעשות את זה אדוני."

"תארוז בבקשה." ג'ימין שילם לפני שהספקתי לנסות לצאת הג'נטלמן מבנינו, מנפנף בידו;

"לשלם עלי לא יהיה מה שירשים אותי, טאה כבר עושה את זה מספיק." חייכתי בחוסר אמון,
"טוב יותר נכון אני לוקח לו." האמנתי.

"בתיאבון."

ההיתרון בלצאת עם מישהו כמו ג'ימין היה מהסיבה הבולטת, אף פעם לא משעמם איתו.
הוא יכול לראות עלה ירוק קטן ולדבר עליו שעה מבלי לשעמם אותך.

הוא היה מהפנט,

מספיק מהפנט כדי לגרום לי לעשות כל דבר כדי להפוך את הדייט הזה לטוב ביותר שחווה.

וזה מה שעשיתי, טאהיונג צדק, הוא היה מייאש בצורה מפתיעה אבל עם זאת היה אחראי על כמות הפעמים שלא הפסקתי לצחוק.

ככה במשך ערב שלם.

"הדייט הזה פשוט מושלם!"

ג'ימין לא שיקר, כל דקה במהלך הדייט הזה הייתה מושלמת. ממשחקים ילדותיים עד סרט אימה שבו זכיתי להישענות מפוחדת וקיטשית ממנו- הכל היה מושלם. מהשיחות ביניים עד לשיחות עמוקות- הכל היה מושלם,

הוא... הוא פשוט מושלם.

"אני מנחש שטאהיונג מתקשר." הודעתי לו כשהלכנו לכיוון החוף בהחלטה ספונטנית והאור הבהב מכיסו האחורי וסינוור אותי מעט.

"אה? הו זה בסדר אמרתי לו להתקשר במקרה שתתגלה פתאום כבן זונה ותעזוב אותי." הוא אמר בחיוך מובך לראשונה,

"אבל אתה לא."

"אני לא אעזוב אותך." הבטחתי לו בכנות מלאה.