לפני הפרק תקראו את זה:
כתבתי פרק אתמול, השקעתי על פרק אתמול וזה פשוט נמחק לי. כל היום הייתי מצוברחת בגלל שבאמת לראשונה באמת עפתי על פרק וזה פשוט נמחק.
אבל אחרי הרבה הודעות עידוד כתבתי את הפרק הזה שאני חושב שיצא די נחמד אבל גם אם לא- אני מצפה שתבינו.
תהנו❤️
-
-
"לא! אל תירה בו!!"
"ז-זה בסדר ג'ימין, תחיה טוב, אני אוהב אותך."
"לא! תעזוב אותו! אני מתחנן!"
"זו אשמתי, אני מצטער..."
"לא אל תיפרד! בבקשה אני לא יכול בלעדיו!"
ירייה.
"טאהיונג!"
ג'ימין הסתכל עליו, על החבר הכי טוב שלו נוחת על ריצפה במהירות כל-כך אך בתחושתו הכל הרגיש לאט יותר מתמיד. גבו של טאהיונג פגש בריצפה והשבור לב ירד לברכיו.
"ט-טאה-" הוא השתנק והושיט את ידו בכאב.
"הם מצלמים דרמה או משהו?"
"לא יודע, אבל אני מתחרט שהשפרצתי עליו מים." ג'ונגקוק לחש ליונגי והוריד את הרובה מים שלקח לאחיו לרצפה, בוחן כמוהו את השניים האחרים ממשיכים את הדרמה בניהם.
ה-'מלחמה' התקיימה בפארק הקרוב שהיה אליהם, אנשים רק התחילו לחלום- חלום נוסף בשעות האלו בזמן שהם כבר היו בשיא הקרב.
"אתה לא אמור להיות הצמד שלי?"
"אני אמור, אבל ירית למוות בחבר הכי טוב שלי!" ג'ימין מחא וטאהיונג קם מהרצפה,
"כן ג'ון, הרטבת אותי רצח."
"זה נשמע נורא."
"סמוך עלי, הוא תמים." דירה 12 ביטל ובחן את פינוקיו פושט את חולצתו ומסביר שהיה רטוב מידי,
בגללו.
"תוריד חולצה גם." יונגי דרש בדאגה לבן זוגו לעתיד שלא יתקרר,
יודע שג'ונגקוק וטאהיונג הבינו זאת גם.
אך לא ג'ימין 'המלך'.
"הו, אוללה יוןיון, אתה שובב!"
"אני דואג שלא תצטנן..." הבוגר נאנח כשחיוך נראה מבעד לאדישות העייפה שלו, הוא נשען קלות ונשך את שפתיו באיפוק.
"כן-כן, 'דואג', מה שתגיד שובבי השובבון."
"אולי תפסיק לתת לו שמות של ארנבים?" טאהיונג שאל, לוקח את חולצתו והופך אותה לגוש בד רטוב שנשלח לעבר פניו של חברו,
"מי קורא ככה לארנבים שלו?!"
"לא יודע, אנשים עם ארנבים!"
"ארנבים הם לא זונות!"
YOU ARE READING
PINOCCHIO / פינוקיו
Humor'-"אכפת לך שאלך להתחיל איתה?" הוא שאל ומיהר להוסיף, "בגללי?" וכשעניתי בצחוק מזלזל-'לא'השיהוקים חזרו. מה לעזאזל?-' קים טאהיונג הלוקה בתסמונת פינוקיו* מצטרף לחייו של שחור השיער, ג'ון ג'ונגקוק. - הערות חשובות לקראת הסיפור. סיפור מתמשך לפעמים *תסמונת פי...
