נ.מ טאהיונג.
"בוקר טוב טאהיונג!" רק פקחתי את עיניו וכבר קוללתי במראה של ג'ימין המאושר.
"למה אתה צועק?" שפשפתי את עיניו,
"ולמה לעזאזל אתה שמח?" הוספתי כשמתחתי את ידי ובעטתי את השמיכה מעלי.
"אני שמח כי קיבלתי שבוע עבודה לבית!" הוא קפץ בשמחה בזמן שאני עיוותתי את פניי, נזכר שהעבודה שלו עסקה במחשבים והיו לו הרבה תקופות שעבד מהבית.
"זה אומר..." חששתי,
"אני נשאר פה לעוד שבוע! ככה לא תיהיה לבד!" הוא עצם את עיניו כשחייך ואני שקלתי בזמן הזה לזרוק אותו מהחלון, שקלתי ברצינות.
"ג'ימין עוף לי מהבית.״ קפצתי מהמיטה
"חוץ מזה שתכננתי היום להזמין אנשים שישימו לי מראות בבית.״
"אני אעזור להם!"
"לא.״ אמרתי באימה, החלק של המראות זה החלק של ג'ימין לחגוג עם הכשלון שלו ולשבור אינספור דברים ואני לא הייתי מוכן לכך, הבית לא היה מוכן.
"ג'ימין, אין לי בעיה שתישאר פה כל החיים, באמת שלא. אבל לא כשיש פה אנשים ששמים מראות." ניסיתי לפנות לליבו אך הוא רק התיישב בספה והטה את המסיכה הנעלבת שלו,
"רק רציתי לבלות זמן איתך, טאה. מצטער אני אלך עכשיו." הוא קם שוב והרים את בגדיו מאתמול, עושה הכל באיטיות כדי לתת למצפון שלי זמן להתעורר.
"לא ג'ימ, חכה אני אשמח שתישאר בבית." נאנחתי מרגיש את השיהוק על קצה הלשון, והופ, הנה הוא יצא.
"אני אחדד, אני אשמח שתישאר בבית בכל זמן חוץ מהזמן שישימו פה מראות." הוספתי והוא חייך במוזרות.
"תבקש מדייר 12 שיתן לי להיות אצלו."
לא.
"לא." אמרתי את המחשבות בקול,
"אין מצב שאתה הולך אליו, הוא האויב."
"הוא השכן! והיי, תחשוב על זה ככה, אני אוכל לגלות עליו יותר וככה יהיה לך יתרון עליו." הוא פיתה ואני התעניינתי, אך עדיין לא רציתי לתת לו ללכת לג'ונגקוק. זה מרגיש לי בגידה מכוונת.
"אם אתה לא רוצה אני תמיד יכול להישאר לעזור עם המראות." הוא התקרב אליי עם חיוך 'תמים' וסידר את האוויר,
"מה אתה עושה?"
"מסדר את החולצה שלך."
"אבל אני בלי חולצה."
"נכון, נכון, אבל אני בוחר לדמיין שאתה לובש חולצה כדי לסדר אותה באיום יא בן אלף!" הוא תקף כשהרסתי לו את ההצגה השלמה שבנה,
"מצטער." כשג'ימין מתחיל עם השפה הגסה הוא גם מתחיל להתנהג ככה.
"הבנתי את הנקודה, רק אל תתחרפן, אתה יכול ללכת להציק לו." הרשתי והוא חיבק אותי אליו בחוזק, לא נותן לי להשתחרר מידיו.
"אני אוהב אותך חבר, בגיל 30 אנחנו מתחתנים, מואה." הוא נישק את שפתי בניקור כאילו וזה היה דבר לגיטימי לעשות בין חברים ונכנס לחדר הנוסף בדירה.
YOU ARE READING
PINOCCHIO / פינוקיו
Humor'-"אכפת לך שאלך להתחיל איתה?" הוא שאל ומיהר להוסיף, "בגללי?" וכשעניתי בצחוק מזלזל-'לא'השיהוקים חזרו. מה לעזאזל?-' קים טאהיונג הלוקה בתסמונת פינוקיו* מצטרף לחייו של שחור השיער, ג'ון ג'ונגקוק. - הערות חשובות לקראת הסיפור. סיפור מתמשך לפעמים *תסמונת פי...
