חטא מתוק

פרק 9

הפגישה מתקיימת בעוד כמה דקות אני וסינקלייר מחכים כבר בשולחן. למה הוא כל כך מאחר מה הבעיה שלו? אולי זה לא רעיון חכם למסור לו חלק מהמניות ? למה אני כל כך לחוצה? מעניין איך אמא עכשיו?

אני מחייגת לאימי, היא לא עונה. אני מתקשרת לבית החולים.

״שלום איך אפשר לעזור?״ אני לא סובלת את הפקידות בבית החולים. ״היי, אמא שלי נמצאת בבית החולים שלכם, היא לא עונה לי אפשר לדעת מה איתה?״

״שם בבקשה.״

״פלורנס אן אדיסון.״ אני מקווה שהכול בסדר איתה. אני קמה מהשולחן ומתקדמת למרפסת כדי לנשום אוויר.

סינקלייר קם אחרי אינו מבין מה קורה.

״היא בניתוח מצבה הדרדר מאוד אתמול והסיכוים נמוכים שהיא תשרוד.״ אלוהים.

״למה לא אמרתם לי?״ הדמעות מתחילות לצאת. ״לא ענית לנו לכן הכנסנו אותה לניתוח בלי הסכמה.״ לפחות הם חושבים על אמא שלי. אני מנתקת ורואה את סינקלייר מאחורי מחכה שאני יסביר לו את הסיטואציה.

אבל במקום זאת אני מחבקת אותו ומוציאה את כל הדמעות שלי על חולצתו,הוא מלטף את שיערי ומחבק אותי חזק.

״בואי נעלה לחדר.״ אני עדין מחבקת את סינקלייר כי אני פוחדת ליפול ברגע שאנע אשחרר את אחיזתי, אני אורזת את דברי ומנסה למהר ככל האפשר.

אין סיכוי שלא היה שם אם היא שם.

עשיתי טעות שעזבתי אותה, עשיתי טעות כשלא נתתי לה את הזמן שמגיע לה.

עשיתי טעות גדולה.

אני שומעת את סינקלייר המצד השני של החדר מנסה לדחות את פגישתו ולארגן לנו מטוס בחזרה.

״סין.״ אני אומרת בעינים נפוחות ואדומות מעט, הוא מסתובב וניגש אליי.

״אני אלך לשם ואתה תישאר לעשות את העסקים שלך.״ אני לא רוצה לגזול ממנו עסקה של מיליונים נוספים.

״אני לא עוזב אותך כשאת ככה.״ הדמעות יוצאת שוב ואני מחבקת אותו בכול הכוח.

אני משחררת ולוקחת את המזוודה ויוצאת מהחדר, למה התקופה הזאת צריכה להיות הכי קשה?

הכול קורה כמו סערה כמו אש ומים כמו הוריקן, למה אני מרגישה שאני במבחן והשאלה שהכי קשה לי היא מה לקחת לאי בודד?

כל כך בא לי עכשיו להיות באי בודד ולקחת רק את סינקלייר ואת אמא שלי ושום דבר אחר,רק אותם אבל בקרוב גם סינקלייר וגם אמא שלי לא היו פה, זה עניין של זמן עד שסינקלייר ישתעמם ממני וילך לחפש מישהי יותר טובה ממני שתתן לו את מבוקשו.

ואמא שלי המצב שלה מדרדר מיום ליום ואני לא יודעת אם בכלל הספיק להגיד לה שלום לפני שהיא תלך לעולמה.