רוג׳ר אוליסן.
זה השם שלו.
רוג׳ר אוליסן.
זה השם של הרוצח.
לקח לי בערך חודשיים לגלות מה השם שלו, ולוודא שאכן שמו תואם את מראהו.
ושבוע בלבד לגלות היכן הוא גר.
זה היה החלק הקל.
עשיתי מחקר ארוך בשביל למצוא את פרטי המידע החשובים האלה.
לין ואני היינו נכנסים לקופות חולים בסביבה וכל פעם ממציאים סיפור אחר כדי שאיש לא ידע מה כוונותינו האמיתיות.
לין הציעה שאפילו נתחפש. אני חשבתי שזה מיותר, אבל היא התעקשה.
"אם כבר, אני לא צריכה להתחפש כיוון שממילא אף אחד לא יודע מי אני. אבל אתה? ומה אם פתאום ניפגוש את הרופא שלך..? אתה באמת חושב שהוא לא יזהה אותך?"
מיותר לציין שלין ניצחה.
וכך למרות שממש לא רציתי להתחפש, עשיתי זאת ביחד עם לין (והרעיונות המגוחכים שלך תחפושות השונות.
"השפם הזה כל כך מתאים לך!"
"שיער ירוק יגרום להם להאמין לכוונותינו ולבטוח בנו" (את זה עדיין לא שמעתי... ואם לומר את האמת... עד היום גם לא הבנתי איך).
"אני רק אוסיף לך שומה שחורה גדולה מתחת לעין..."
ועוד כל מיני רעיונות איומים. אבל בשביל למצוא את הרוצח של אמא שלי.... הייתי מוכן לעשות הכל).
לין ואני היינו מתארים לעובדים במרפאות את הרופא שאנחנו מחפשים, כל פעם בטענות חדשות, חלקן אמינות וחלקן בכלל לא. והכל תוצרת לין.
אולי בגלל זה לקח לנו כל כך הרבה זמן לאתר אותו. אבל בסופו של דבר, אחרי הרבה קופות חולים ובתי חולים ואחרי חיפושים מתישים וקשים... המידע התגלה לנו בזכות אחת מהמנקות.
(אני חייב לומר שבמהלך כל השיחה איתה, הפנים שלי התעוותו בגועל, במיוחד בחלקים בהם היא דיברה בחולמנות על טוב ליבו, על היושר והיופי הפנימי שלו.
לעזאזל.
אם היא הייתה יודעת שהוא רוצח היא לא הייתה אומר דבר מכל זה.
לא יכולתי לשמוע את הדיבורים מעוררי הצלילה האלה בדבר מזגו החמים לסובבים אותו ואופיו הטוב. כל אלה היו בסך הכל הבל הבלים ושטויות ברוטב של שקרים.
מזל שלין דאגה להבריח אותנו משם בדיוק שכבר עמדתי להקיא את המעט שאכלתי באותו היום).
אבל הצלחנו.
וכל מה שנותר לנו היה רק לעקוב אחריו ולמצוא את ביתו. משימה שהייתה קלה בהרבה מאיתורו.
אך למרות שכבר ידעתי איפה הוא מתגורר.... מעולם לא פעלתי נגדו. עדיין לא.
תמיד חיכיתי לרגע שבו אני אהיה מוכן להתעמת מולו.
ואני חושב שהרגע שלי הגיע.
העברתי יותר מידי שנים ההסתגלות, בצפייה, הגיע הזמן שלי לפעול.
הגיע הזמן שלי לנקום.
הבית של רוג׳ר עמד בשורה של בתים פרטיים מפוארים למדי ומסביבם עצי פרי מרשימים. אבל תמיד הבית שלו היה נראה לי הבית הגדול והיפה ביותר. מה שרק גרם לשינאתי להתעצם.
אני גר ברחוב, בתוך מנהרה שהרבה פעמים מסריחה מציחנה. והוא גר בבית הכי יפה ומפואר בעיר?!
אני הפכתי לנער רחוב בגללו, והוא... עשיר?
איפה הצדק כאן? איך זה ייתכן שזהו הגורל שמקבל רוצח? זה פשוט לא בסדר.
אבל בשביל זה אני כאן.
אני אשבש הכל.
השלב הראשון בתוכנית שלי הוא פריצה קטנה ופשוטה.
הפריצה נועדה בעיקר כדי להכיר את הבית מקרוב, לגלות איפה נקודות החוזק והחולשה שלו... וגם לדלות יותר מידע על משפחתו.
אני יודע רק שיש לרוג׳ר ילד אחד ושאישתו בקושי נמצאית בבית. אני אפילו לא יודע אם יש להם בבית חיית מחמד.
לכן כדאי שאני אכיר את הבית, אגנוב כמה דברים... אשאיר מעט בלאגן כדי להפחיד אותם ואם אצליח אקח את המפתחות של הבית, ככה שהגישה אל תוך ביתם תהיה לי נוחה יותר.
זה השלב הראשון.
השלב השני, הוא לעשות הרבה פריצות קטנות וקצרות, לגנוב להם חפצים שהם יקרי ערך וחפצים שהם קשורים אליהם יותר, להאיר להם בית הרוס והודעט. קצרות ומפחידות הכתובות בדם ממני. בדם שלהם.
הכל כדי שהם יפחדו עד לשד עצמותיהם.
ובשלב השלישי והאחרון.. הם יעזבו את הבית. או מפחד או מאייומים או אולי... כי אני אהרוג אותם במו ידי.
וכל זה תוך כדי שאני מבהיר לו היטב שזוהי הנקמה הקטנה שלי על כך שהוא הרג את אמא שלי, על כך שהוא גרם לי לעוול נצחי בלתי ניתן לתיקון.
הבית שלו יהיה שלי. וכל חבריי לרחוב יגורו בו ביחד במקום במנהרה הישנה שלנו.
וזהו.
"אתה באמת חושב שנקמה זה רעיון טוב?" לין שאלה "אני יודעת שהוא עשה מעשה נורא... אבל, אני לא בטוחה שזה יעזור לך אם תנקום בו"
"לין..." אמרתי בקול רך אך גם עיקש. אני יודע מה אני רוצה ומה אני צריך... גם אם לין חושבת אחרת. אני יודע מה יעשה טוב בשבילי... אני רק רוצה את נקמה שלי.
לא. לא רוצה.
אני צריך אותה.
"חיכיתי לזה הרבה זמן, אני בטוח לגמרי ברצונות שלי ואני יודע שזה מה שיעזור לי להתגבר על העוול שנעשה לי ולהמשיך הלאה בחיים. אני חייב לעשות את זה".
לין נאנחה, פרעה את שיערה בשקט וקלעה אותו לצמה פשוטה שנפלה על כתפה הימנית, הנחתי שהפעולה הזאת עזרה לה להירגע ולרכז את מחשבותיה בצורה מסודרת.
לבסוך היא נאנחה והבנתי שהיא השלימה עם דברי, גם אם היא לא מסכימה איתם.
"ואתה בטוח ב... אהממ ב-מה שאתה רוצה לעשות?" לין שאלה ושמעתי את החשש שהיא לא הצליחה להסתיר ממני בקולה.
נאנחתי בעייפות "כן, לין, אני בטוח" הבטתי בפניה החוששות "את לא חייבת לבוא איתי... אני אסתדר לבד"
לין נשפה אוויר בכעס, כאילו פגעתי בה "אני באה איתך. אני הבטחתי לך שאני אהיה איתך עד הסוף".
"הבטחת את זה לפני שנים רבות, את לא חייבת לעשות את זה אם את לא רוצה" ניסיתי לדבר אל ההיגיון שלה. אם כי לא הייתי בטוח שהוא באמת קיים.
אך היא רק נענעה בראשה לשלילה "אני רוצה. אני באה. עכשיו תסביר לי שוב מה התוכנית?"
***************************************
פרק נוסף יעלה מחר בערב:)
שבת שלום💙
YOU ARE READING
נער הרחוב (boyxboy)
Acciónקאי אליוט, הוא נער בן 17 שנגרם לו עוול קשה שאינו ניתן לתיקון. הוא החליט לצאת במסע של נקמה ברחבי המדינה, ולפגוע בכל מי שלקח חלק בעוול שנעשה לו. יחד עם לין, חברתו לרחוב, הוא מתחיל את המסע שלו, אך המסע שלו יעבור בדרכים שהוא לא ציפה להן... ומה יקרה כא...
