/כעבור שבוע/
התעוררתי סוף סוף לפני יונגי, חייכתי לעצמי והתיישרתי טיפה כדי שאני אהיה יותר גבוה ממנו.
הנחתי את היד שלי על ראש שלו והעברתי אותה בשיער שלו.
הוא חיבק לי את הבטן מתוך שניה והניח את הראש שלו על החזה שלי.
התוקפפתי קצת ונתתי לו נשיקה על הראש ואחרי כמה דקות ירדתי למטבח להכין לו אוכל.
כשסיימתי להכין לו את האוכל עלית בחזרה לחדר שלנו.
נתתי לו נישקה קטנה על המצח, כדי שהתעורר. "בייבי" לחשתי והעברתי את היד שלי על הלחי שלו. העיניים שלו נפתחו לאט, הוא חייך אלי והחזיק לי את היד.
"הבאתי לך ארוחת בוקר" חייכתי בחזרה והבאתי לו את המגש.
"או~ תודה בייבי~" הוא ציחקק והתיישר. "במה זכיתי?"
"סתם כי אני אוהב אותך" חייכתי והתיישבתי לידו, במשך היום לא עזבתי את יונגי לשניה. הלכתי אחריו לכל מקום עזרתי לו במשרד.
"בייבי...תנוח.." יונגי נאנח והסתובב אלי, עמדתי לידו רוב הזמן, אפילו לא רציתי לשבת.
"אבל...אני רוצה לעזור לך... אבל אם אתה לא רוצה זה בסדר.." עשיתי פרצוף עצוב ובאתי לצאת מהמשרד.
"זה לא מה שהתכוונתי בייבי" יונגי אמר ונעמד מולי "תודה שאתה עוזר לי אבל אני לא רוצה שתעבוד יותר מידי...תנוח."
"אבל..." ירדה לי דמעה והחזקתי את הבכי שלי.
"בייבי?? אתה בוכה?" יונגי חיבק אותי "מה קרה?? למה אתה ככה?"
"כי אתה כל כך טוב בשבילי ואתה עושה בשבילי המון. ואני לא עושה בשבילך כולם, אני מרגיש רע... אתה הכנסת אותי לבית שלך, טיפלת בי דאגת לי.... ומה אני עושה? כולם." התיישבתי על הספה. יונגי נאנח והתיישב לידי.
הוא חיבק אותי חזק והשכיב אותי על הספה, הוא נישכב לידי וכירבל אותי בזמן שאני בוכה לו בחזה.
"אל תחשוב ככה.. עצם זה שאתה פה איתי זה הדבר הכי גדול שאתה יכול לעשות. אתה נשארת איתי תמיד גם כשגילת את האמת עלי. אתה לא ברחת, אתה נשארת ואפילו רצית להצטרף אלי.
אתה גרמת לי להרגיש שאני לא לבד יותר.
אתה עוזר לי ברגעים הכי קשים שיש ואתה אפילו לא מודע לזה. מספיק לי רק חיוך אחד ממך והכל נעלם. אתה מבין אותי? אין מישהו אחד שעוזר לי יותר ממך.
ואני מרגיש לפעמים שלא מגיע לי אותך...אתה יותר מידי טוב בשבילי.."
"אבל אני אוהב אותך" אמרתי והתחלתי להרגע.
"אני יודע. גם אני אוהב אותך ואני לא מתכוון לעזוב אותך אף פעם." יונגי אמר.
"אפשר להשאר ככה קצת?" שאלתי בשקט
"כן" יונגי חייך ונתן לי נשיקה קטנה על הלחי הכנסתי את הראש שלי בחזה שלו והוא החזיק אותי צמוד אליו. "אבל דיי בייבי אל תבכה..."
"אני מצטער..." ניסיתי להפסיק לבכות, למרות שנרגעתי עדיין היו לי דמעות בעיניים.
"לאלאלאלא אל תצטער מלאך שלי. זה לא רע לבכות...פשוט זה גורם לי להיות עצוב קצת, כי כואב לי לראות אותך ככה."
יונגי הרים את הראש שלי אליו ונישק אותי.
נישקתי אותו בחזרה והחזקתי לו את היד. אחרי כמה זמן התנתקנו, החזרתי את הראש לחזה שלו ועצמתי את העיניים שלי.
"היי אל תרדם פה, אתה רוצה ללכת לישון במיטה?"
YOU ARE READING
gangster. Yoonmin .-.
Romance"אנחנו לא כאן לדיבורים, אנחנו כאן לעבודה." יונגי הסיט את עיניו מחבר הכנופיה החדש. ג׳ימין רצה כל הזמן הזה רק לראות מיזה היונגי הזה שכולם מדברים עליו...הוא רצה להכיר אותו. אבל כנראה שהוא היה צריך לדעת שזה יקרה. כי אחרי הכל הוא המנהיג.
