תאו
בפעם הראשונה שראיתי אותה,רצה לעבר השער ההוא מיד ידעתי-זבל צרפתי כמובן ששלחתי עליה את דיאבל ולוציפר בשנייה שראיתי אותה רצה רחוק, ממש לא, כאן שום צרפתי לא ישאר חי.
"תו..דה" אמר לי החייל.
הוא באמת צריך להודות לי, שלא הרגתי אותו בגלל חוסר האחריות שלו.
לא שזה כזה הפריע לי לפצוע אותה."אין לך מה להודות לי רק תגיד לאליזבת שתיקח אותה לרופא ואז לחדר שלה" אין לי כוח להתעסק בשטויות בארמון הזה. יש לי דברים חשובים יותר לעשות, בטח ובטח שיותר מהזבל הצרפתי שלפניי.
אני מתהלך חזרה אל הארמון, ישירות אל החדר שלי כשלפתע יש דפיקות על הדלת "גנרל, כמה מהחיילים הצרפתים מתכננים לעשות לנו אמבוש באזור הגבולות אנחנו צריכים שם תגבורת, מודיע אמר שחסר לנו שם כוחות"
"רכיבה לגבולות היא יומיים, בדהירה אולי יום כמה זמן יש לנו לפני שיתחילו הפרעות, למה הם מחכים?" שאלתי , תמיד כשיש התהפכות והיא לא מתרחשת מיד יש ציפייה למשהו, תמיד מחכים למשהו לכן אני בטוח שגם העכברושים האלו מחכים, השאלה היא למה?
"לא יודעים בוודאות אדוני, יש שופט צרפתי אחד , אני לא זוכר את שמו, אבל הוא משוחד לטובתנו ומעביר לפה עבדים צרפתיים, הספינה עם העבדים צריכה להגיע לכאן שוב בעוד 3 ימים אולי זה בנוגע לזה" זה נשמע סביר אבל לא בטוח, ואני אף פעם לא בוטח במילים באוויר .
"אוקיי אז נדהור לשם, תזמן עוד 40 חיילים שיבואו איתי, ונסיים את המהפכה הזאת. וכרגיל תהרגו את כולם, אני אשמור אחד ואביא אותו לחקירה"
המנוול עוד לא הלך, למה כל כך קשה לו לציית לפקודות.
"אתה בטוח אדוני, הם 100 אנשים לפי מה שהמודיע אמר , ולא לזלזל בכוחות שלך אבל שלושים חיילים כבר שם, ועוד ארבעים זה 70 אנחנו נהיה מיעוט."
"זו לא הכמות של הברברים שתנצח , כל חייל שלנו יכול להחזיק 3 כמותם, זה חתום"
⚜️
אחרי דהירה של יום הגענו לפני כל הפרעות, ספינת העבדים מצרפת עוד לא הגיעה אם להאמין שזה הטריגר שהיה אמור להפעיל את כל הדבר והעכברושים ידעו להסתתר טוב טוב, אבל מצאנו אחד אחד ושחטנו אותם כמו צאן לטבח, טיפשים, היה קל למצוא אותם, אף אחד לא עזר להם להתחבא, וגם מי שעזר להם להתחבא לא נשאר חי, כמו חולדות כשמקום מחבואם נהרס הם רצו ממקום למקום, מדברים בשפה שלהם, מקלים עליי למצוא אותם, מה שהקל על זה יותר היא המסורת המפגרת של זרע בכיס , פשוט חיסלנו אותם, כמו שצריך היה לעשות, לחלק שיספתי את הגרון, לחלק נעצתי חרב בלב לחלק אפילו ערפתי את הראש, אבל השארתי אחד חי, הוא נראה פחדן מספיק, כאב ישחרר מידע. אחרי שוידאנו שכולם מתו והרגנו את המנהיג פיננו את הגופות מהרחובות וזרקנו אותן לים , לאחר מכן רכבנו חזרה הביתה הפעם ברכיבה פשוטה ולא בדהירה, אין לנו מה למהר, אין לנו הרוגים יש לנו 2 פצועים מה שאומר שנצטרך להתעכב בעיר הקרובה אבל עדיין, ניצחון מוחץ, אני לא מבין איך חבורה של עכברושים ניסתה לחסל חיילים בריטים ללא נשק אפילו, אבל לא נורא, עכשיו נדע הכל . יש לנו את הפחדן בידיים. הגענו לפונדק גדול ומצליח בעיר, ושילמנו בשביל לילה, מחכים לתשובה לגבי הפצועים שלנו.
כאשר הגעתי לחדר לקחתי איתי גם את הפחדן קשור בחבל כאשר אני מחזיק בו שלא יברח, אני זורק אותו לרצפה ליד המיטה שלי ונשכב.
" אתה הולך לספר לי עכשיו כל מה שאתה יודע, אם לא זה יכאב, ותאמין לי כשאני אומר יכאב, זה הרבה יותר משריטה קטנה, אתה הולך להתחנן אליי שאהרוג אותך , אבל אין לי רחמים, אז שנתחיל?" הוא התחיל למלמל כל מיני מילים בצרפתית ונזכרתי , הוא לא דובר את שפתנו, אני צריך מישהו שיתרגם, איפה אני אמצא אחד אבל, זה מיאש, בזמנים כאלה אני מתחרט שלא הקשבתי לאימא שלי ולמדתי יותר...
בכלל אני מתחרט שהיא לא בין החיים, זה שינה אותי, שינה אותי ברמות שאיש לא יוכל להבין.
"יש לך מזל" אמרתי והלכתי לישון לא לפני שאני נותן לו מכה בראש שמעלפת אותו, אני אוחז בו כמו שק תפוחי אדמה מוליך אותו לאורוות וקושר אותו לשם עד הבוקר, הוא ישאר כאן קשור בתוך התא של אחד הסוסים, אין סיכוי לבריחה,
הלכתי לחדר ,
YOU ARE READING
ורד לבן//White Rose
Historical Fictionלארוך כל ההסטוריה היו 2 מדינות שחברו לברית בלתי נתפסת, כל מלחמה הן נלחמו ביחד , ניצחו ביחד , זאת עד לשנת 1572 בה הכלל השתבש, המדינות שזכורות כבעלות ברית- עכשיו הן אויבות כל מי שבריטי שונא את צרפת וכל מי שצרפתי שונא את בריטניה . קאיה רו היא אישה מכפ...
