אני יושבת על החציר שבפינה , מסתכלת על המסדרון שנגלה מבעד לסורגים, בתא מולי יושב אדם הרזה כשלד, אפילו גוסס אני חושבת, ידיו אזוקות אל הקיר והוא יושב, רדום או מת אני כבר לא יודעת. אני עוברת מישיבה לשכיבה ומסתכלת על התקרה המלאה בעובש שנראת בידיוק כמו שאר הקירות, הכל אותו דבר, שום דבר לא זז, הרעש היחיד שמגיע לאוזניי אלה טיפות המים שנשפכו אט אט אל רצפת המסדרון, דבר שיכול לשגע פילים . אי אפשר לעשות כלום, שום דבר, אומנם שלא כמו האיש שמולי אני איני אזוקה לקיר התא, אבל עדיין חוץ מהחדרון הקטן שאין לי דרך לצאת ממנו אין פה כלום, כל מה שנותר הוא לספור את הטיפות ולקוות שלא אשתגע.
טיפה מספר אחת
טיפר מספר שתיים
טיפה מספר שלוש וכן הלאה והלאה
לאט לאט וויתרתי ועניי נעצמו
עניי נפתחות ואני מבינה שעכשיו כבר לילה, אני קמה מהחציר וקופצת אל עבר החלון רואה את הירח, אני לא יודעת למה,אולי סתם כדי להרגיש את הרוח או להרגיש את הנוף, לפתע אני שומעת צעדים מתקדמים לכיווני שלא כמו צעדיו האגרסיבים של תאו הם היו יותר רגועים, כאני רואה של מי הצעדים אני מופתעת
"מאמה אליזבת?" שאלתי אבל היא לא התייחסה אליי , היא רק פתחה את המנעול לתא שלי וסימנה לי לצאת עם הראש שלה, קמתי מהחציר והתהלכתי לעבר היציאה , היא הולכת מלפני לאחר מכן ומוציאה אותי מהמקום הזה.
אנחנו הולכות כבר כמה זמן וההליכה שלנו שקטה , היא לא מדברת איתי ואני לא מעיזה להוציא ציוץ, אנו ממשיכות ללכת עד שאנחנו מגיעות לחדר המשרתות ולפי זה שכולן כבר במיטות ובחלום השביעי הבנתי שאנחנו באמצע הלילה, ונשארתי שם יותר ממה שחשבתי .
אליזבת ניגשה לקחת כמה דברים מהמיטה שלי ויוצאת מהחדר
"למה את מחכה בואי" היא אמרה לי והייתי חסרת כל הבנה מה הולך כאן כרגע, מה היא עושה, הלכנו אל החדר שליד חדר המשרתות, החדר של אליזבת . היא פתחה את הדלת וחייכה אליי
"את ישנה כאן היום" אמרה לי "מאמה אליזבת באמת שאי-" אבל היא קטעה אותי " אני לא רוצה לשמוע לא ,י את ישנה היום כאן, עכשיו תחליפי את הבגדים שלך, יום שלם בצינוק בהחלט עושה את ההבדל" אמרה
חייכתי אלייה ולא התווכחתי אני כן צריכה לידי דמות כמוה, אימהית, דבר שאולי הכי חסר מכפר הגבולות.
ישנתי על כמה בדים ליד מיטתה והסתכלתי אל התקרה, תוהה אם היא עדיין ערה.
"מאמה אליזבת?" שאלתי ואין תגובה, כנראה שהיא ישנה, אבל המשכתי בכל זאת
"איך הצלחת להוציא אותי משם?" שאלתי שוב אל האוויר בלי לקבל תשובה ראויה. "בכל מקרה תודה שהצלת אותי , הצרפתייה הזאת חיייבת לך את חייה"
אמרה לי שוב ופתאום גיחוך "אין בעד מה " אה?
קמתי מהבדים ישר למשמע הצחוק שלה "א..את ע.ע..רה?" שאלתי והיא הסתכלה עליי עם חיוך שהיה קשה לראות בגלל החושך שסרר בחדר, "מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאת צרפתייה , ברנרד הוא בן הסנדקות שלי, הוא ביקש ממני להשגיח עלייך כמו שהשגחתי עליו, וזה מה שאני עושה , לא רק בגללו, אלה כי אני חושבת שאת באמת ילדה מתוקה, ואשמח שנעבוד ביחד."
YOU ARE READING
ורד לבן//White Rose
Historical Fictionלארוך כל ההסטוריה היו 2 מדינות שחברו לברית בלתי נתפסת, כל מלחמה הן נלחמו ביחד , ניצחו ביחד , זאת עד לשנת 1572 בה הכלל השתבש, המדינות שזכורות כבעלות ברית- עכשיו הן אויבות כל מי שבריטי שונא את צרפת וכל מי שצרפתי שונא את בריטניה . קאיה רו היא אישה מכפ...
