הלילה עבר בשלמותו, כמו שתאו הבטיח, הוא לא"לקח אותי" ללא רצוני, הגילוי לכך שהוא לא אחר מהזר שלי עדיין מפתיע אותי , אנשים שונים כל כך, הם בעצם אותו אדם , כשישנית בלילה חלמתי עליו, על אותו הזר , שהוא מוריד את המסכה וזה לא תאו , אלה מישהו אחר , אבל כשהבנתי שזה לא תאו התאכזבתי איכשהו , רצתי שהוא יהיה תאו , והוא אכן תאו ,במציאות , אני לא יודעת להסביר את מה שקורה ביני ובינו , זה כאילו אש ומים , אנחנו הפכים מוחלטים בכל דבר , הוא אימפולסיבי , כשאני מתכננת הכל מראש , מצבי הרוח שלו משתנים בכל רגע , כשההרגשה שלי גם היא קבועה ומתוכננת , אני שקטה והוא רועש , בשבילו הייתי משחק בארמון , לשעשוע , בזמן שאני לקחתh הכל ברצינות , מנסה להציל את משפחתי
וההבדל הגדול מכולם ,
הוא מבריטניה אני מצרפת . כל הניגודים האפשריים , הוכחות לכך שלא נסתדר אם כי יש דבר דומה אחד
הוא רוצה אותי, אני רוצה אותו .
אבל אני לא אודה בזה , המוח שלי לא יתן לי להודות בזה , כי אני מתכננת הכל מראש ,אני מסודרת , אני יודעת להבדיל בין טוב לרע , ותאו זה דבר רע , איך דבר רע יכול להרגיש כל כך טוה ?
"על מה את חושבת עכברה " תאו נכנס לאוהל כשהוא רואה אותי על הפרוות , מסתכלת על תקרת הבד
"על שום דבר " אמרתי "באמת ? נראת דיי שקועה" אמר בחיוך "את מתכוונת לקום ?" הוא שאל ואני הסתכלתי עליו
"אה ?"
"את לא מדברת הרבה נכון ? את עדיין חושבת על אתמול ? אני מצטער שהייתי כל כך קשה , רק עצבן אותי שאת מנסה להתרחק ממני כל הזמן , בואי ננסה מחדש אוקי?" אמר מתקרב אליי אני מהנהנת "אני תאו , ומי את ?" שואל בכזאת רכות ועדינות , שמתאימות לזר שלי , טוב אולי בגלל שזה באמת הזר שלי "אני מרלין נעים מאוד " אני משחקת את המשחק
"אז מרלין , אני מאמין שאת חייבת לי תחרות ." הוא אמר
"תחרות ?" שאלתי, "כן תחרות רכיבה , אז את באה או לא ? " שאל וחייכתי
אנחנן בחוץ , עיניים של חיילים רבים ומשרתות נמצאים עלינו , אבל תאו לחש לי לא להתייחס לאף אחד , וכך עשיתי, עולה על הסוס , השמלה שלי עולה טיפה אל מעל הקרסול חושפת את פצעי הנשיכה , אבל אני לא מתרגשת , אני לא חושבת שאישה צריכה להתבייש בגוף שלה , בטח שלא בחתיכת עור שלא מכוסה טוב . החלטנו שנעשה תחרות עד לאגם במעבר לעצים .
"הכיון ...... הכן........ צאו לדרך " אמר אחד החיילים ומיד משכתי את המושכות , גורמת לסוס שמתחתיי לדהור כמו משוגע , אני מובילה , עד שלפתע אני כבר לא ותאו משיג אותי, אנחנו עומדים להיכנס לתוך היער משמע שאני חייבת להאט, אני מעיטה אבל רק במעט , לא כמו שאני באמת צריכה , אני כבר לא רואה את תאו הוא לא , בזווית העין שלי אני ממשיכה , ממהרת יותר ויותר, נזהרת מכל ענף שיגרום לי או לסוס לאבד את שיוויהמשקל, כשבסופו של דבר אני רואה פתח מבעד לעצים , אני רואה את האגם היפייפה , אני כל כך קרובה לשם , אני יוצאת מבעד לעצים ובאותו רגע שאני יוצאת גם תאו יוצא , אני מנסה לדהור מהר יותר ומהר יותר אבל לא מצליחה לעקוף אותו , אנחנו באותו המרחק מהאגם , כשלבסוף הגענו והתוצאה , הוא ניצח , אבל רק בקצת
YOU ARE READING
ורד לבן//White Rose
Historical Fictionלארוך כל ההסטוריה היו 2 מדינות שחברו לברית בלתי נתפסת, כל מלחמה הן נלחמו ביחד , ניצחו ביחד , זאת עד לשנת 1572 בה הכלל השתבש, המדינות שזכורות כבעלות ברית- עכשיו הן אויבות כל מי שבריטי שונא את צרפת וכל מי שצרפתי שונא את בריטניה . קאיה רו היא אישה מכפ...
