"I'm Fine"- N.H

prologue

שמן. זו ההרגשה הראשונה שהרגשתי.
-
״נייל הוא החמוד, הוא נראה כמו תינוק״, ״נייל הוא האכלן״, ״בחיי, תעשה קצת ספורט״, ״קצת כפיפות בטן לא יזיקו, תלך עם הבנים למכון״, ״שיפסיק לאכול... הוא שמן״: אלו התגובות שקיבלתי, אלו התגובות שאני מקבל.
תמיד הרגשתי הכי פחות יפה, הכי שמן.
תמיד הרגשתי שמתייחסים אליי בתור ״חמוד״ או בתור ״ילד״ ולא בתור מי שאני.
הרגשתי כאילו סכין חדה ננעצת לי בלב, התחושות שלי התבררו כנכונות לאור התגובות שקיבלתי.
מה כבר ביקשתי? - להיות יפה? רזה? מחוטב? לחייך חיוך אמיתי? שהחיים שלי יהיו יותר טובים?
הרגשתי מכוער, שמן, מיותר.
יש לי כרס, אני מתבייש בה.
הלחיים שלי שמנות, אני מתבייש בהן.
אין לי שרירים ובטח שלא קוביות, אני שמן.
הקול שלי לא נשמע הכי טוב, הוא ילדותי.
הצחוק שלי קולני מידי וקשה לא לפספס אותו, אני פגום.
למה כל הבנים כאלה יפים? רזים? מחוטבים?
למה הם כאלה מוכשרים? למה אני שונה?
-
קיבלתי החלטה- אני מפסיק לאכול.
לא סיפרתי לבנים, הם לא צריכים לדעת... הם רק ימנעו את זה ממני, הם יכריחו אותי לאכול, הם לא מבינים כלום...
אני לא אספר לאף אחד, אף אחד לא יבין.
כולם יגידו שאני משוגע- אבל למה? מה פסול בזה שאני רוצה להיות יפה? רזה? נורמאלי? כמו כולם?
לעזאזל, למה אני כל הזמן רעב? למה אני לא מצליח להפסיק לאכול?
-
עכשיו המלחמה היא ביני לבין עצמי, ואני חייב לנצח בה.
-
אני סופר מתרגשת לחשוף בפניכם את הפאנפיק הזה, הפאנפיק החדש שלי שהתחלתי לכתוב אותו מלפני יותר משנה :) אני ממש מקווה שתאהבו אותו, שימו לב לאזהרות טריגר. אל תשכחו להצביע ולהגיב, אוהבת 3>