"I'm Fine"- N.H

6

הוא הגיע והסיע אותי ישירות לבית שלו, אני מבולבל. ״זאין, מה?...״ מלמלתי, ״אתה חזק״ הוא אמר, ״אתה חזק ואתה תעבור את זה, מגיע לך לעבור את זה, אני אעזור לך לעבור את זה״ הוא הוסיף. ״מה אני אמור לעשות?״ היססתי, ״יש לי רעיון אבל אני לא בטוח אם תאהב אותו, וזה יהיה בסדר אם לא תאהב אותו כי זה רעיון גרוע...״ הוא אמר במהירות, ״זאין, מה הרעיון?״ קטעתי אותו. ״חשבת על ללכת למוסד שמטפל בדברים כאלה? שיש בו עוד אנשים שמתמודדים עם אותם הבעיות כמו שלך?״ הוא נזהר במילותיו, ״אתה מדבר על בית משוגעים״ נאנחתי, ״ניילר, אל תוציא לי מילים מהפה, אני יודע שאתה לא משוגע״ הוא אמר, ״וחוץ מזה, אני רק רוצה שתקבל את העזרה הראויה לך ושתצא מזה, זה הסיכוי הכי טוב שלך״ הוא הוסיף. הוא צודק, ״תיקח אותי לשם״ לחשתי, ״בבקשה״ הוספתי, ״אתה בטוח?״ הוא שאל, ״יותר מתמיד״ חייכתי חיוך קלוש.

״תודיע לבנים שאתה אצלי, תזמין אותם אם אתה רוצה... אתה ישן פה היום, אני אארגן לך חדר, אנחנו נמשיך את השיחה שלנו מחר״ הוא אמר בחיוך קטן והלך במסדרון הארוך שבביתו, כנראה כדי לארגן לי חדר. פתחתי את הפלאפון שלי ונכנסתי לקבוצה שלי עם הבנים, בידיים רועדות הקלדתי ׳אני אצל זאין, אל תדאגו לי׳ וסגרתי את הפלאפון. אני לא יודע אם הם יענו או אם הם כבר שכחו ממני, אני גם לא יודע מה אני מעדיף- אני לא יודע אם אני רוצה שהם יזכרו אותי כי אני כל הזמן רק הורס הכל, אבל המחשבה על זה שהם אולי שכחו אותי גורמת לי למות מבפנים. ניערתי את ראשי, זאין יצא מאחד החדרים הרבים שבביתו, הלכתי לעברו.

״זה החדר שלך, פה המקלחת והשירותים והבאתי לך גם בגדים. לילה טוב, ניילר״ הוא אמר, חיבקתי אותו בפתאומיות, לקח לו רגע להחזיר לי חיבוק. ״תודה״ לחשתי, ״תודה״ חיזקתי את החיבוק, ״תודה״ דמעה זלגה במורד לחיי. ״תודה על מה? לא עשיתי כלום״ זאין אמר ויכולתי להרגיש שהבעת פניו השתנה, ״על הכל, זאין, על הכל״ אמרתי ושחררתי את החיבוק. ״אתה מגזים, לא עשיתי שום דבר״ הוא חייך אליי, ״עצם זה שאתה פה, איתי, וכאן בשבילי, אומר הכל. אתה בן אדם טוב, אולי הבן אדם הכי טוב שפגשתי ושאפגוש״ קולי רעד, ״אתה תעבור את זה ואני אהיה איתך בכל התהליך הזה״ הוא אמר. ״אתה תבוא לבקר אותי?״ שאלתי בהיסוס, ״תגיד לי שאתה צוחק״ הוא אמר והבעת פניו השתנתה, ״ברצינות, זאין, אתה תבוא לבקר אותי?״ שאלתי שוב, ״ברור שכן, זה אפילו לא משהו שאתה צריך להסס לגביו או לא להיות בטוח בו״ הוא אמר. ״לילה טוב, ניילר״ הוא הוסיף וחיבק אותי, הוא יצא מהחדר והותיר אותי לבדי עם עיניים דומעות וחיוך ענקי על הפנים.

לקחתי את הבגדים שהוא נתן לי ונכנסתי להתקלח, לא משכתי את הזמן, הייתי עייף. יצאתי מהמקלחת ותוך רגע הייתי בין הסדינים הנעימים שיש רק בבית של זאין, אני אוהב את הבחור הזה. נפלתי לשינה עמוקה, נטולת דאגות, זאין כאן בשבילי ואני סומך על המילה שלו.

קמתי בבוקר למציאות אחרת, לא כל כך רעה כמו שחשבתי, אני יוצא לדרך חדשה. התמתחתי כמו בכל בוקר, שטפתי פנים וריח מדהים של וניל הגיע לאפי. לבשתי את הבגדים שזאין נתן לי, פוטר וטרנינג, ויצאתי מהחדר. ״בוקר טוב״ בירכתי את זאין שעמד במטבח והכין פנקייקים, ״התעוררת״ הוא הסתובב אליי וחייך חיוך גדול, ״בוקר טוב״ הוא הוסיף. חייכתי אליו בחזרה וסרקתי את הבית שלו בעיניי, על פינת הישיבה הנחמדה שלו היה מונח מחשב נייד והוא היה פתוח.
״למה פתחת את המחשב נייד? אני מקווה שאני לא מפריע״ גיחכתי, ״בדיוק על זה רציתי לדבר איתך״ הוא הגיע אליי עם ערימת פנקייקים וסימן לי להתיישב בפינת הישיבה שעליה היה מונח המחשב הנייד.

״דבר״ מלמלתי, הוא הניח לי כמות נכבדת של פנקייקים על הצלחת וכחכח בגרונו, ״אני ביררתי לגבי מוסדות״ הוא אמר, ״מצאתי כמה אופציות, אני מבטיח לך שאני אהפוך את כל העולם כדי לשים אותך במוסד ההכי טוב״ הוא אמר ושם גם על צלחתו כמות נכבדת של פנקייקים, ״תודה״ הודתי לו ונגסתי מהפנקייק שלעזאזל, הוא היה יותר ממדהים, הוא היה מושלם. ״אמרתי לך כבר, אתה לא צריך להודות לי״ הוא צחקק, ״אני צריך ואני רוצה, אני חייב לך את החיים שלי״ אמרתי בכנות, ״שוב, אתה מגזים״ הוא גיכח, ״לא היית צריך אבל הפנקייקים מדהימים, ותודה על זה שנתת לי להשאר לישון אצלך״ הוספתי, ״תשתוק ותמשיך לאכול״ הוא גער בי, גלגלתי את עיניי בחיוך, הוא מעצבן.

״אני רוצה שזה יהיה בלונדון, אני רוצה להשאר בקרבת מקום״ אמרתי לפתע, ״מה בלונדון?״ הוא שאל, היה נראה שדעתו הוסחה, ״הבית משוגעים הזה, אם אפשר אז תרשום אותי לבית משוגעים בלונדון״ הסברתי את עצמי. ״נייל, זה לא בית משוגעים, תפסיק להסתכל על זה בצורה הזו״ הוא אמר לי ושילב את זרועותיו המקועקעות על חזהו, ״אתה יודע?״ העברתי נושא, ״מה?״ הוא זרם איתי, ״מעולם לא הבנתי מה הקטע של הקעקועים שלך״ הודתי, ״מה זאת אומרת?״ הוא גיחך, ״אני מתכוון, מה המשמעות האמיתית של כל אחד מהם?״ שאלתי.

״זה מסמל חופש״ הוא הצביע על הקעקוע של הציפור שלו, ״זה החיבור של המספרים שלי באקס פקטור״ הוא הצביע על הקעקוע של ה25 שלו, ״אלו השמות של אחיות שלי ושל ההורים שלי״ הוא הצביע על כמה קעקועים באיזורים שונים בגופו. ״זה מסמל-״ הוא התחיל להגיד, ״זאין״ קטעתי אותו, ״מה?״ הוא שאל, ״אני רוצה לעשות קעקוע כשאני אעבור הכל, אם אני אעבור. אני רוצה לעשות קעקוע עם משמעות, חותם שישאר עליי לכל החיים״ אמרתי.
-
עכשיו העלילה האמיתית מתחילה :)