"I'm Fine"- N.H

17

דפקתי על הדלת, צרחתי, אזלו כוחותיי.
ישבתי ליד הדלת, על הרצפה הקרה, בחושך. הייתי חסר אונים, הייתי תקוע שם.
נרדמתי, אני לא יודע כמה ימים עברו עד שהתעוררתי אבל זה הרגיש כמו נצח.

הדלת נפתחה בחוזקה, האור נשאר כבוי, ידיים משכו אותי מהחדר. הרגשתי בתנועה, מישהו נושא אותי, פתחתי את עיניי. זה היה אית׳ן, הוא רץ ונשא אותי, הוא ברח ולקח אותי איתו. ״אית׳ן?״ כחכחתי בגרוני, ״לאן הולכים?״ שאלתי, ״אנחנו בורחים מפה, עכשיו, זה מחמיר״ הוא רץ כאחוז טירוף. בורחים מפה, עכשיו? מה החמיר? מה קורה פה? כמה זמן ישנתי?

״איפה אמבר? איפה ג׳יימס?״ שאלתי כשעצר, ״מצבו של ג׳יימס החמיר, לא נוכל להציל אותו״ הוא ניסה להסדיר נשימה, ״מה זאת אומרת? אני לא עוזב את המקום הזה בלי להציל אותו, אני לא משאיר אותו מאחור״ השתחררתי מאחיזתו, ״לא היית פה שבועיים, נייל, הרבה דברים קרו״ הוא אמר. ״שבועיים?! הייתי שם שבועיים?!״ שאלתי בפליאה, ״כן, שבועיים. אני ואמבר לא הפסקנו לחפש אותך ולשאול שאלות, כולם אמרו לנו שעזבת אבל לא חשבנו שתעזוב בלי להיפרד מאיתנו, אז לא הפסקנו לחפש אותך״ הוא אמר. ״זה מטורף ולא חוקי״ אמרתי במהירות, ״משהו במוסד הזה נראה לך רגיל וחוקי?״ הוא גיכח, ״יש משהו במה שאתה אומר״ אמרתי. לפתע הוא הרים אותי שוב והתחיל לרוץ, ניסיתי להשתחרר מאחיזתו, ״אית׳ן, מה? מה אתה עושה?״ שאלתי, ״אסור לנו להפסיק לרוץ, אנחנו חייבים לברוח״ הוא אמר, ״אני יכול לרוץ לבד, תוריד אותי בבקשה״ ביקשתי, רציתי להקיא למרות שלא היה לי מה להקיא. ״איפה אמבר? היא בסדר? היא בטוחה?״ שאלתי כשרצתי לצידו של אית׳ן, ״היא מסתררת במקום מסתור, במקום שקבעתי איתה שניפגש שם בזמן שהכל יסתיים״ הוא אמר, ״דיברתם עם לואי בכלל?״ שאלתי, ״כן, הוא יצר איתנו קשר, הוא דאג לך״ אית׳ן אמר. אני מקווה שהוא לא דאג יותר מידי והפך לחולה מזה, אני מקווה שהוא שמר את זה לעצמו ולא הלחיץ את כל הבנים, אני לא רוצה שהם ידאגו בגללי.

עצרתי לפתע בכדי להסדיר נשימה, הייתי חסר אנרגיה, ישנתי במשך שבועיים. הרגשתי שהרגליים שלי לא סוחבות אותי יותר, שהגוף שלי קורס, שאני מתמוטט. ואכן, התמוטטתי, באמצע הבריחה מהמוסד. אית׳ן נתן לי סטירות חלשות בפרצוף על מנת להעיר אותי, בקושי הצלחתי לפתוח את עיניי, ״אני מצטער... אני מצטער שאני בא ודופק לכם הכל, הייתי צריך להירקב בחדר הזה״ מלמלתי, ״אתה מדבר שטויות, לא היינו נותנים לך להיות שם, לא היינו עוזבים בלעדייך״ הוא אמר. ״אתם לא מכירים אותי בכלל, למה שתסכנו את עצמכם בשבילי?״ שאלתי, ״זה לא משנה אם אנחנו מכירים אותך כמה ימים או כמה שנים, אתה בן אדם טוב שחושב שהוא לא טוב. נייל, אתה אחד האנשים היותר טובים שיצא לי להכיר, הייתי מת בשביל להציל אותך״ הוא הסתכל אל תוך עיניי, ״לא הייתם צריכים, באמת, אני בסדר״ אמרתי, ״אתה מוכן לקבל את האמת בפעם הראשונה בחיים שלך? אתה בן אדם טוב, נייל, תפסיק להתנצל ולהתכחש למציאות״ הוא אמר במהירות, ״תודה״ הודיתי לו.

״אם לא נצא מפה בחיים״ אית׳ן כחכח בגרוני, ״אני רוצה ש...״ קול ירייה קטע אותו. ״אני רוצה שתחפש את ברנדון קולסון, תמסור לו שאני אוהב אותו״ הוא אמר בקושי רב. קול ירייה נוסף נשמע, ליבי החסיר פעימה, זה לא יכול להיות.
-
אוקיי הפרק הזה ממש קצר כי רציתי להשאיר אתכם במתח וחוץ מזה,,, הפרק הבא הולך להיות ארוך ברמות אז יש למה לצפות :) אגב, הפרק הבא הולך להיות הפרק האחרון של הפאנפיק לא כולל הפרולוג 3>