"I'm Fine"- N.H

16

מקווה שהתגברתם על מה שקרה עם ליב ושאתם לא שונאים אותי לול :)
-
יום חדש הוא הזדמנות להתחלה חדשה, יום חדש מבשר על התחלה חדשה.
ההתחלה החדשה שלי הגיעה? היא תגיע מתישהו? אני לא חושב.
השמיים בהירים, טהורים, הכל מרגיש כל כך רגיל וטוב, אבל זו רק אשליה. הכל לא רגיל וטוב, הכל לא קרוב להיות רגיל וטוב.
אני מרגיש שהחיים שלי עוברים לנגד עיניי, מתפרקים, מתעופפים ברוח, בקרוב יהפכו לזיכרון ישן ומר. אני כל כך רוצה לוותר אבל עדיין לא מיציתי את הקיום שלי על פני כדור הארץ, עדיין לא הצלנו את ג׳יימס.

קמתי בחוסר רצון מוחלט מהמיטה, כיביתי את השעון המעורר, גררתי את עצמי למקלחת. התקלחתי במים קפואים, לא היה לי כוח לכלום, לא ייחסתי משמעות לכלום כי הכל היה חסר משמעות בעיניי. סיימתי ויצאתי מחדרי. נכנסתי לחדר האוכל, אית׳ן ואמבר כבר היו שם, הם לבשו שחור. דממה שררה בחדר האוכל, אף אחד לא דיבר כי לא היה על מה לדבר, כולם איבדו את ליב והרגישו את אותה ההרגשה.

היה לנו קשה לחזור בחזרה למה שהיינו, היה לי קשה מאוד, אבל זו הייתה הבקשה האחרונה של ליב ואני חושב שמן הראוי שנכבד את הבקשה הזו. אז אני אתחיל לדבר, אני אזיז עניינים, אני אציל את ג׳יימס.

״אמבר, אית׳ן, אנחנו צריכים להמשיך במה שהתחלנו״ כחכחתי בגרוני, אית׳ן העביר את מבטו לעברי ואמבר המשיכה לבהות באוכל שלה, ״זאת הייתה הבקשה האחרונה שלה, אנחנו צריכים להציל אותו״ הוספתי. ״איך נעשה את זה?״ אית׳ן שאל, ״איך נעשה את זה בלעדיה?״ אמבר לחשה, ״בכנות, אני לא יודע, אנחנו צריכים לדבוק בתוכנית שלנו ולגרום לה להתגאות בנו מלמעלה״ אמרתי. ״אז אתם בפנים?״ שאלתי וקיוויתי לתשובה חיובית משניהם, הם הנהנו, ״אז קדימה, בואו נעשה את זה״ לחשתי.

עכשיו אני יושב בחדרה של ג׳סיקה, בוהה בנקודה אקראית בחדר, מסרב לדבר. היא אומרת שהיא מבינה אותי, שזה טוב לפרוק, שאני צריך לשחרר. מה היא מבינה בכלל? היא לא יודעת כלום, היא אפילו לא הכירה את ליב. ״נייל, זה לא יעבוד ככה״ ג׳סיקה אמרה, ״בבקשה, תשתף פעולה״ היא ביקשה, ״למה? למה שאני אעשה את זה? איזו סיבה הגיונית יש לי לרצות לשתף פעולה איתך, עם המוסד, עם כל הדבר הזה? ג׳ס, אני מצטער, אני מבטיח שזה לא בגללך״ דמעה זלגה במורד לחיי, יצאתי מהחדר.

חייגתי במהירות למספר של הארי למרות שהלנה לא אישרה ואני סוג של ברחתי מהפסיכולוגית שלי באמצע הפגישה, אני מקווה מאוד שהוא לא עסוק ושהוא יהיה מסוגל לסבול אותי כרגע. עברו כמה דקות, עמדתי לנתק, ״הלו?״ הוא אמר, הסדרתי את נשימתי. ״הארי, זה אני״ אמרתי במהירות, ״נייל?״ הוא צווח, ״כן, זה נייל״ המהמתי. ״אתה בסדר?״ הוא שאל, ״קרה משהו? אתה רוצה שאקח אותך? אני אקח אותך, רק תגיד ואני אקח מטוס עד ללונדון״ הוא אמר במהירות. ״אתה בלוס אנג׳לס?״ שאלתי, ״כן״ הוא אמר, ״השעה אצלך לא ממש מוקדמת בבוקר?״ שאלתי, ״כן, אבל אני ער״ הוא אמר, ״אתה בטוח שזה בסדר? אני יכול להתקשר אחר כך״ אמרתי במהירות, ״כן, זה בסדר, אתה בסדר?״ הוא שאל, ״לא, אני לא בסדר״ צחקקתי צחוק מר.