"I'm Fine"- N.H

18

לקח לי כמה רגעים להבין מה קרה, רעדתי. אית׳ן היה שרוע על הרצפה לצידי, הוא דימם, הכדור נכנס לו ללב. ג׳יימס היא שרוע על הרצפה כמה מטרים מאיתנו, הוא ירה באית׳ן ואז בעצמו, התקדמתי אליו במהירות, ״למה עשית את זה?״ צרחתי בכאב, ״לא הייתי אני״ הוא התאמץ להגיד. ״למה...״ דמעות כיסו את כל הפרצוף שלי, התמוטטתי לצד שתי גופות של אנשים שאהבתי. אני לא יודע כמה זמן הייתי מחוסר הכרה, אבל זה היה מספיק זמן כדי לעבור לארץ אחרת.

התמתחתי ופיהקתי בקולניות, סרקתי את האיזור בעיניי, אני נמצא בתוך חדר בבית מלון. חדר בבית מלון? למה? איפה אני? איפה אמבר? ג׳יימס ואית׳ן, הם כבר עברו לעולם הבא? דלת החדר נפתחה, זאין נכנס. ״זאין?״ שאלתי כבר לוודא שאני לא הוזה אותו, ״התעוררת״ הוא התקדם לעברי בחיוך. ״זאין? מה... מה אני עושה פה? איפה אני בכלל?״ שאלתי, ״אתה בניו יורק, אספתי אותך ברגע ששמעתי על מה שקרה, ״אתה... אתה ראית? אתה יודע הכל?״ היססתי, ״ראיתי ואני יודע, אל תדבר על זה עכשיו״ הוא אמר, הנהנתי. ״איפה אמבר? לקחת גם את אמבר איתך? היא בסכנה!״ נכנסתי ללחץ, ״היא בחדר הצמוד לחדר שלך, היא מבועתת, לקחתי גם אותה והטסתי אותנו לפה במהירות האפשרית״ הוא אמר.

״זאין?״ מלמלתי לאחר כמה דקות, ״מה?״ הוא המהם, ״יש סיכוי שהיומן שלי מהמוסד אצלך?״ היססתי, ״לקחתי את מה שראיתי, הכל נמצא במזוודה שלך שנמצאת ליד המקלחת״ הוא אמר והקליד דברים בפלאפון שלו, ״תודה״ התקדמתי לכיוון המזוודה שלי וחיפשתי את היומן שלי. מצאתי אותו לאחר כמה דקות, ״אני הולך לאמבר, זה בסדר?״ שאלתי, ״ברור שזה בסדר, אבל תן לה את הזמן שלה״ זאין אמר, הנהנתי ויצאתי מהחדר. זאין בן אדם טוב, הוא לא מכיר את אמבר אבל הוא עדיין רוצה בטובתה, אכפת לו ממנה.

דפקתי על דלת חדרה, לא היה קול ולא היה עונה, פתחתי את הדלת. היא ישבה על המיטה, בחושך, היא בכתה. ״אמבר?״ קראתי בשמה, הבכי שלה התגבר, ״אל תבכי״ ביקשתי, התקדמתי לעברה וחיבקתי אותה. ״איבדתי הכל, איבדתי את שלושת האנשים שהיו המשפחה שלי בפחות מחודש״ היא התייפחה, ״הם לא היו רוצים שתבכי״ מחיתי את דמעותיה, ״מה אני יכולה לעשות? הם כבר לא פה״ היא רעדה, ״את צריכה להמשיך הלאה, אנחנו צריכים להמשיך הלאה״ ליטפתי את שיערה.

״אמבר?״ קראתי בשמה, ״מה?״ היא המהמה, ״כתבתי שיר... כתבתי שיר ע-על ליב, את תרצי אולי... את תרצי לשמוע אותו?״ היססתי, היא הנהנה. פתחתי את היומן בעמוד שכתבתי בו את השיר וכחכחתי בגרוני, התחלתי לשיר.

״היא סוגרת את הדלת,
היא מסתתרת מאחורי הפרצוף שאף אחד לא מכיר,
היא מרגישה את עורה נוגע ברצפה.
היא רוצה להילחם,
עיניה עייפות, אף אחד לא בצד שלה,
היא רוצה להרגיש כמו שהרגישה בעבר״
שרתי, אמבר הסתכלה אל תוך עיניי.

״היא מביטה במראה שלה,
מקווה שמישהו יכול לשמוע אותה, כל כך חזק.
ואני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה, פשוט מספיק.
אני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה
מספיק רק כדי להרגיש את גופי מתעורר לחיים.
כשעצמותיי מתחילות להישבר,
הלב שלי מתחיל לרעוד.
אני זקוקה לאהבה, זקוקה לאהבה״
ווידאתי שאמבר בסדר, היא בכתה.