"I'm Fine"- N.H

14

״אני אסביר לך הכל אחר כך, אני מבטיחה״ אמבר אמרה במהירות, ״אבל קודם כל, תסתכל״ היא הצביעה על סוג של חור שהיה בקיר, עשיתי כדבריה. ראיתי את ג׳יימס יושב על כיסא ומסתכל על שבשבת מסתובבת, שבשבת שמוכרת כ׳שבשבת הפנוט׳. היה שם עוד בן אדם, רופא, שדיבר אליו ונתן לו הוראות תוך כדי ההפנוט. זה מוזר, למה שיעשו לו את זה בכלל?

״זה חוקי בכלל?״ שאלתי אותה, ״אני לא חושבת, אתה חושב שככה מטפלים בו? אגב, ליב סיפרה לנו על מה שקרה לכם בחדר של ג׳יימס, דיברת כבר עם החבר הזה שלך? הוא יודע מה יש לג׳יימס?״ היא הפציצה אותי בשאלות, ״זה הגיוני שככה מטפלים בו, אולי בגלל זה מחביאים את זה כל כך, אולי בגלל שזה לא חוקי״ כחכחתי בגרוני, ״דיברתי עם חבר שלי, סיפרתי לו את כל מה שאנחנו יודעים והוא אמר שהוא חושב שלג׳יימס יש פיצול אישיות, הוא יגיע לפה פיזית עם תשובות בקרוב״ הוספתי.

״אז מה נשאר לנו לעשות? לא נוכל לעזור לו כרגע״ אמבר משכה בכתפה, ״אני מניח שנוכל רק לחכות ולנסות לא לעורר חשד״ נאנחתי. ״תספרי לאית׳ן ולליב? אני אשמח לנוח קצת, קמתי היום מוקדם ולא עצמתי עין כל היום״ אמרתי, ״כן, בטח, תנוח״ היא חייכה לעברי ויצאה מהחדר, יצאתי גם והלכתי לחדרי, נכנסתי ישירות למיטתי. לא הצלחתי להירדם, אני תמיד לא מצליח להירדם כשאני מנסה להירדם, זה מעצבן. החלטתי לקרוא באחד הספרים שהונחו על השידה שליד מיטתי, בחרתי בספר בעל הכריכה הצבעונית והשמחה, קראו לו ״לגעת באושר״. פתחתי אותו וקראתי בו, הופיעו בו משפטי מוטיבציה שגרמו לי להיות מעט רגיש אבל עם חיוך גדול על הפנים, אני אתן את הספר הזה לליב. אני לא עייף מספיק כרגע, החלטתי לתת את הספר לליב, ממש עכשיו. קמתי ממיטתי ויצאתי מחדרי, דפקתי על דלת חדרה של ליב ואחר כך פתחתי אותה, נכנסתי לחדרה החשוך, היא ישבה על מיטתה ובכתה.

״ליב? מה קרה?״ שאלתי, ״זה כלום״ היא אמרה ומשכה באפה, ״זה לא נראה כמו כלום, ליב, מה קרה?״ שאלתי שוב, ״אני מבטיחה שזה כלום. מה... למה באת?״ היא העבירה נושא, החלטתי להניח לזה, ״לתת לך את זה״ הנחתי את הספר על מיטתה. ״תודה״ היא הודתה לי בחיוך קטן, ״אני רוצה לקרוא לך כמה עמודים ממנו, זה בסדר?״ שאלתי, היא הנהנה. פתחתי את הספר בעמוד רנדומלי, כחכחתי בגרוני, ״אם אתם מתחילים לחשוב שהבעיה נמצאת 'שם', עצרו מיד, הבעיה האמיתית היא עצם המחשבה הזו- סטיבן קובי. אנחנו יכולים ליצור שלום בתוכנו אם אנחנו מרפים מהרצון לשנות את העבר ולשלוט בעתיד - לסטר לווינסון. שני הימים החשובים ביותר בחייך הם היום שבו נולדת והיום שבו אתה מגלה את הסיבה לכך - מארק טוויין. לכו בביטחון במסלול החלומות שלכם, וחיו את החיים שדמיינתם - הנרי דייוויד ת'ורו. כל מה שאי פעם רציתם נמצא בצידו השני של הפחד - ג׳ורג׳ אדאיר״. הסטתי את מבטי לעבר ליב, היא נרדמה, ״זה המקום שלך בעולם, אלו הם החיים שלך. עשה ככל שתוכל איתם, והפוך אותם לחיים שאתה רוצה לחיות״- מיי ג'מיסון. לילה טוב, ליב״ נשקתי לראשה ויצאתי מחדרה. אני מקווה שזה לא היה מוזר, שהיא לא חושבת שאני מוזר. אני מקווה שהיא נרדמה כי היא הייתה עייפה, ולא כי שיעממתי אותה. אני מקווה שהיא באמת בכתה בגלל משהו לא חשוב, ולא בגלל משהו שאני אצטער שלא התחייסתי אליו.

הלכתי לחדרי, נכנסתי למיטתי, נרדמתי.

התעוררתי לצלילי צלצול הטלפון שהונח בחדרי, ״הלו?״ פיהקתי, ״יש לך אורח והוא מחכה לך במרפסת, תגיע לשם בבקשה״ קולה של הלנה נשמע, ״תודה, אני אגיע״ אמרתי וניתקתי. ליאם הגיע מהר משחשבתי, אני שמח, התגעגעתי אליו. קמתי מהמיטה במהירות, כל טיפה של עייפות עזבה את גופי, רצתי לכיוון המרפסת. ואכן, ליאם חיכה שם.

״איך אתה, חבר? התגעגעתי״ התחבקנו, צחקקתי, ״בסדר, פחות או יותר, טוב לי פה״ אמרתי והתיישבתי לצידו, ״אתה אוכל מספיק? שותה מספיק? החדר שלך טוב ונקי? איך השותפים שלך? איך הפסיכולוגית שלך? מתנהגים אלייך טוב פה? אתה רוצה שאוציא אותך מפה?״ הוא הפציץ אותי בשאלות, ״הכל טוב, באמת, אני מבטיח״ גיחכתי, ליאם יכול להיות אמא כל כך דאגנית לפעמים. ״בדקתי מה יש לחבר הזה שלך, ג׳יימס, הצלבתי מידע ותוצאות עם עוד מומחים שיצא לי להכיר. נייל, אני צדקתי, יש לו פיצול אישיות״ ליאם הטיח בפניי, ״קרה משהו אחרי השיחה שלנו, אני לא יודע עד כמה זה קריטי אבל יצא לי לראות איך מטפלים בג׳יימס״ כחכחתי בגרוני, ״מהפנטים אותו בעזרת שבשבת הפנוט, אומרים לו איך להתנהג וכך הוא מתנהג, שולטים לו במוח״ המשכתי. ״אני חושב שבגלל זה אף אחד לא ידע מה יש לו, אפילו הוא בעצמו, השיטה הזו לא חוקית״ ליאם אמר, ״אז איך נוכל לעזור לו? בלי לערב את ההנהלה, כמובן, הם יכחישו״ שאלתי, ״זאין בטוח לא יאהב את הרעיון הזה...״ ליאם מלמל, ״איזה רעיון? תספר לי!״ גערתי בו, ״נבריח אותו, נבריח את כולכם מהמוסד הזה״ הוא אמר. ״איך נעשה את זה?״ התעניינתי, ״זה כבר עניין של לואי, הוא טוב בלתחמן אנשים״ ליאם צחקק, צחקקתי גם, לואי באמת טוב בזה.

״אני מניח שאני צריך ללכת עכשיו, יש לי כמה דברים לארגן עם הבנים לפני שאני מבריח אתכם מפה, אל תאבדו תקווה״ ליאם קם ממקומו, קמתי איתו, התחבקנו והוא הלך. הלכתי גם אני, לא מרצוני, אסור לי לשהות במרפסת לבד.

עברתי ליד חדרה של ליב, החלטתי לדפוק על דלתה, ״ליב?״ קראתי בשמה, היא לא ענתה, פתחתי את הדלת. ליב לא הייתה בשום מקום, החדר היה חשוך ודממה שררה בו, הדלקתי את האור, ״ליב?״ קראתי שוב בשמה וחיפשתי אותה בעיניי. לפתע, מים חמימים נגעו ברגליי, הם הגיעו מכיוון האמבטיה, הם לא היו שקופים.

ליבי החסיר פעימה, גרוני היה יבש, הבטן שלי התהפכה, התחלתי לרעוד. זה לא יכול לקרות, לא עכשיו ולא בזמן הקרוב. זה לא אמור לקרות.
-
אופס