"I'm Fine"- N.H

2

״נ-נייל, א-אני יכול?״ הוא היסס אך לא חיכה לתגובתי, הוא הפשיל את השרוול שלי, למולו נחשף הסוד הכי גדול וכואב שלי- החתכים שלי. פיו ועיניו נפערו כאחד, הוא לא האמין למראה עיניו, התביישתי. הוא בחן את החתכים שלי מקרוב ונגע בהם בעדינות ובהיסוס, שררה בחדר דממה, פחדתי שהוא יגיד משהו.

״ממתי?״ הוא שאל בלחש, התייפחתי, ״אתה תהיה בסדר״ הוא הוסיף והחזיר את השרוול שלי למקומו. ״אני בסדר״, חייכתי חיוך מזויף ואמרתי מבעד לדמעות, אבל את האמת? הייתי רחוק מלהיות בסדר. ״אתה תהיה בסדר״ זאין חזר על עצמו, קולו רעד, ״אתה מבטיח?״ שאלתי, ״אני מבטיח״ הוא הבטיח. מאותו הרגע, הפסקתי לחשוש, הוא הבטיח.

״נייל״ זאין קרא בשמי לאחר כמו דקות של שקט, ״ממ?״ המהמתי, ״תלך לישון״ הוא ביקש, ״אבל אני צריך להקליט בבוקר״ הזכרתי, ״אתה לא, אני אחפה עלייך״ הוא אמר. הנהנתי לעצמי ועצמתי את עיניי, הוא לא זז ממיטתי.

לאחר כמה שעות טובות של שינה נטולת דאגות, התעוררתי למציאות הכואבת. זאין לא היה שם, אף אחד לא היה שם, נשארתי לבד בבית הגדול שלנו. קמתי מהמיטה והתהלכתי בבית, ״זאין? הארי? ליאם? לואי?״ קראתי בשמותיהם אך אף אחד מהם לא ענה לי. בדקתי באייפון שלי, השעה הייתה 15:21, ישנתי המון זמן, הם חייבים להיות באולפן ההקלטות. אם אני לא טועה, היום אנחנו אמורים להקליט את fool's gold, שזה שיר שכולנו כתבנו בזמן מאוד קצר, זה שיר שיש לי המון סולואים בו. לעזאזל, הלך עליי.

רצתי לחדרי, לקחתי מהארון בגדים, ורצתי בחזרה לחדר המקלחת. עשיתי מקלחת מהירה, הייתי קצר בזמן, המים גרמו לחתכים שלי לצרוב. לא ייחסתי לזה חשיבות, לא ייחסתי לכלום חשיבות, יצאתי מהמקלחת ולבשתי פוטר וטרנינג. לקחתי את האייפון שלי ואת המפתחות לרכב שלי, נעלתי את הבית ויצאתי לדרך.

נסעתי במהירות, חרגתי מהמהירות המותרת, בנס לא עשיתי תאונה. הגעתי לאולפן ההקלטות, לא הספקתי לחשוב על שום תירוץ, נכנסתי לשם. כשנכנסתי לשם, כל העיניים היו מופנות לעברי, כמה מהמנהלים שלנו שלחו לי מבטי רצח, הבנים שלחו לי מבטים מרחמים, הארי עצר את ההקלטה שלו. לפתע, דממה מוחלטת שררה באולפן. כחכחתי בגרוני, פחדתי פחד מוות.

״השעה 16:00״ אחד המנהלים שלנו, טיילר, אמר בקולו הנוקשה. ״אתה יודע מתי היית צריך להיות פה?״ הוא התקדם אליי בצעדי ענק, ״ב10:00״ לחשתי והשפלתי את מבטי, ״איחרת ב6 שעות, אתה תשלם על זה״ הוא קבע לבסוף, ״בנתיים, הארי יסיים להקליט את החלק שלו ואז אתה תקליט את כל החלקים שלך ברצף״ הוא אמר ויצא מהאולפן. שחררתי אנחת רווחה, גוש ענק שלא ידעתי שעמד לי בגרון כל כך הרבה זמן. בהיסוס, התקדמתי אל עבר הבנים. ״אני ממשיך״ הארי הודיע והמשיך לשיר את הבית שלו, השתתקתי.

״אתה מרגיש יותר טוב, נייל?״ ליאם שאל אותי והניח את ידו על כתפי, עיקמתי את גבותיי, זאין סיפר להם? ״אמרתי לטיילר שאתה לא מרגיש טוב, ליאם, הוא לא באמת לא מרגיש טוב״ זאין אמר, נשמתי לרווחה, הוא לא סיפר להם. ״אז למה לא באת לחזרה ב10:00?״ לואי שאל, ״הוא היה היה עייף״ זאין אמר במהירות, ״ראינו סרט בלילה, נכון, נייל?״ הוא הוסיף, הנהנתי.

לאחר כמה דקות, הארי יצא מחדר ההקלטות, ״תורך״ הוא הודיע לי, הנהנתי ונכנסתי לחדר ההקלטות. הקלטתי את כל החלקים שלי עד שהרגשתי את הנשמה שלי עוזבת את גופי, הייתי עייף, הייתי תשוש, השעה הייתה 22:00. הבנים כבר עזבו, נשארנו רק אני ואיש התפעול באולפן ההקלטות, את האמת? אני אפילו לא יודע איך קוראים לאיש התפעול הזה, אני לא יודע איך קוראים למקצוע שלו בדיוק, אף אחד לא טרח להסביר לנו.

השעה 22:20, רק עכשיו יצאתי מאולפן ההקלטות, אני בדרכי הביתה. בזמן הנסיעה, יצא לי להרהר על כמה דברים. איך אני אתמודד עם זאין? אני צריך לספר על זה לבנים? לא אכלתי כלום מ6:00 בבוקר, אני צריך לאכול או לספר על זה למישהו? עשיתי החלטה נכונה, שנכנעתי וסיפרתי לזאין הכל? אני הולך להתחרט על זה? ברצינות, שמישהו יעזור לי, מה אני צריך לעשות?
-
אני אוהבת אתכם.