"I'm Fine"- N.H

13

ארוחת הצהריים עברה בצורה מוזרה מהרגיל, המתח באוויר היה מאוד מורגש. כשסיימנו לאכול, אית׳ן התחיל לדבר, ״אני יודע את העבר של ג׳יימס״ הוא אמר במהירות. ״הוא שירת בצבא, הוא נלחם במלחמה״ אית׳ן לחש, ״עכשיו הכל מתחבר לי״ אמבר אמרה, ״אז משם הטראומה שלו, משם נבעה המחלה הנפשית שלו״ ליב השלימה אותה. ״עכשיו רק נשאר לנו לגלות מהי המחלה הנפשית שלו, רק ככה נוכל לעזור לו. זה עליי, יש לי קשרים מבחוץ, אני אברר במה הוא חולה״ אמרתי, ״אנחנו מתקדמים בסדר, לא?״ ליב מלמלה, ״אנחנו מתקדמים מצויין״ אית׳ן ענה, ״אנחנו צוות מדהים!״ אמבר סיימה.

״אני אלך לבדוק מה עם ג׳יימס, לא ראיתי אותו היום בכלל״ ליב הודיעה, ״אני אבוא איתך״ אמרתי, לא חיכיתי לתשובה- פשוט באתי איתה. ״אני באמת מעריכה את מה שעשית, זה כל כך לא מובן מאליו״ היא לפתע אמרה, ״על מה את מדברת?״ צחקקתי, ״על ההתקף, שעזרת לי, זה היה מקסים מצידך״ היא אמרה, ״זה באמת היה כלום, ליב, את מגזימה״ גיכחתי, ״זה לא היה כלום, עקשני, פשוט תלמד לקבל מחמאות״ היא צחקקה ודפקה על דלת חדרו של ג׳יימס. ״זה פתוח״ קול עבה בהרבה משל ג׳יימס אמר מתוך החדר, עיקמתי גבה, ליב פתחה את הדלת. היססנו לפני שנכנסו לחדר, זה היה מוזר. נכנסנו לחדר ביחד, תוך רגע הוצמדנו לקיר ללא יכולת לנשום. ג׳יימס הצמיד אותנו לקיר.

״מי שלח אתכם?!״ הוא צרח כאחוז טירוף, ״ג׳יימס?״ ליב ניסתה לקרוא בשמו, ״מה אתם רוצים מג׳יימס? אתם חטפתם את ג׳יימס? אתם יודעים איפה ג׳יימס?״ הוא צרח. ליב החזיקה את ידי בחוזקה, מה קורה פה? ״אז מי אתה?״ ניסיתי לשאול, ״מי אתם?״ הוא שאל. ״אתה יכול לשחרר אותנו, בבקשה? אנחנו נספר לך הכל, מבטיחים״ ליב התחננה, הוא שחרר אותנו, ניסינו להסדיר נשימה. ״אנחנו בצד שלך, גם אנחנו רוצים להחזיר את ג׳יימס״ קולי היה צרוד, ״ולא נוכל להחזיר אותו בלי שתעזור לנו״ ליב המשיכה אותי, ״אתה מוכן לעזור לנו?״ היא שאלה, הוא הנהנן במהירות. ״איך קוראים לך?״ שאלתי, ״בילי. בילי ג׳ונסון״ הוא ענה. ״איפה אתה נמצא?״ שאלתי, ״בבסיס הצבאי שלי באמריקה, איזו מן שאלה זו?״ הוא מלמל. ״מה התאריך היום?״ שאלתי, ״ה5 בנובמבר 2010, אין לך לוח שנה? איפה אתם חיים, בחלל?״ הוא ענה. ״בילי, מה ג׳יימס בשבילך?״ ליב שאלה בזהירות, ״ה-ה-הוא...״ הוא גמגם, עיניו התגלגלו, הוא רעד, הוא נפל.

״מה לעזאזל קורה פה?״ ליב ניסתה להסדיר את נשימתה בזמן שישבתי על רצפת החדר והנחתי את ראשו של ג׳יימס- או שמא בילי, על ברכיי. ״מה שהוא לא חולה בו- הוא חווה התקף, עכשיו הוא יוצא מזה״ לחשתי, ״הוא לא מסוכן?״ ליב שאלה, ״אני מניח שלא, עכשיו הוא חוזר להיות ג׳יימס״ לחשתי. תוך כמה דקות, ג׳יימס הפסיק לפרפר, הוא חזר לעצמו. ״ליבי? נייל? מה אתם עושים פה?״ הוא התרומם מהברך שלי והתמתח, ״ס-סתם... באנו לבדוק מה שלומך״ ליב צחקקה בלחץ, ״אנחנו רואים שאתה בסדר, תנוח, אנחנו נלך״ התרוממתי גם אני, אני וליב יצאנו מחדרו במהירות וסגרנו את הדלת אחרינו.