"I'm Fine"- N.H

12

החדר היה זהה לשלי אבל לא הבעתי בו עניין רב, רצתי ישירות למקור הרעש- חדר המקלחת. דלת חדר המקלחת הייתה פתוחה למחצה, פתחתי אותה לרווחה למרות שלא ביקשתי אישור מאף אחד ובעיקר לא ממי שהחדר הזה שייך לו, למולי נגלה מחזה שאני לא אשכח לעולם. אוליביה, על הרצפה, רועדת ובוכה. לא חשבתי פעמיים לפני שהתיישבתי על הרצפה הקרה לצידה והנחתי בעדינות את ראשה על הברכיים שלי, היא חוותה התקף חרדה.

״אוליביה, תשארי איתי״ לחשתי בזמן שניסיתי להזכר בעצות של ג׳סיקה לגבי התקפי חרדה וההתמודדות איתם, אני חייב לעזור לה. ״אני צריך שתשכבי על הבטן, תיצמדי כמה שיותר לרצפה״ אמרתי וכשלא קיבלתי ממנה שום תגובה החלטתי להפוך אותה על דעת עצמי, ״אני מקווה שזה בסדר שהפכתי אותך, זה לטובתך״ אמרתי. ״יש לך מים פה?״ שאלתי, היא לא הגיבה, חיפשתי בעיניי בקבוק או כוס מים ולמרבה המזל ראיתי בקבוק מים על השידה שליד מיטתה, ניגשתי ולקחתי את בקבוק המים במהירות, ״אני מקווה שזה לא פג תוקף״ קיוויתי, ״את צריכה לשתות, אוליביה. בבקשה, תשתי, תתני לי לעזור לך״ לאחר כמה שניות היא שתתה את המים שהבאתי לה. היא ניסתה להסדיר את הנשימה שלה אך ללא הצלחה, ״היי, אוליביה״ לחשתי, ״זה יעבור, אני מבטיח, יהיה בסדר״ הוספתי וליטפתי את שיערה. רציתי להרגיע אותה, ג׳סיקה אמרה שבמצב כזה מי שחווה התקף חרדה צריך לנסות להרגע כדי שההתקף יחלוף, אני רוצה שההתקף שלה יחלוף. היא הצליחה להסדיר את הנשימה שלה, החזקתי את ידה, דמעות ירדו מעיניה, היא הפסיקה לרעוד בהדרגה.

״את בסדר?״ שאלתי לאחר כמה דקות של שקט, ״מנסה להיות״ קולה היה צרוד, ״ותודה״ היא הוסיפה, ״אין על מה״ צחקקתי. היא התרוממה מהברכיים שלי ועברה למצב של ישיבה, ״היי, היי, היי, לאן את חושבת שאת הולכת? אסור לך לקום״ החזקתי את ידה, ״אני בסדר, אני מבטיחה״ היא אמרה והתרוממה. התרוממתי במהירות גם אני, תמכתי בגופה עד שהגענו למיטתה, היא שכבה על מיטתה ואני התיישבתי לידה.

״אני כל כך מטומטמת״ היא לפתע אמרה, ״מה?״ רציתי לוודא שאוזניי לא הטעו אותי, ״אני מטומטמת. זה מה שאני, מטומטמת״ היא חזרה על עצמה, ״את לא מטומטמת״ מיהרתי להגיד. ״אני מכיר אותך פחות מיומיים, אוליביה, ואת אחד האנשים הכי חזקים והמדהימים שאני מכיר״ הוספתי, ״מה שחווית כרגע היה התקף חרדה, משהו לגיטימי וטבעי לגמרי שקורה לרוב האנשים. אוליביה, שלא תעזי לכעוס על עצמך, את לא אשמה בהתקף החרדה הזה ולא בשום דבר אחר״ התכוונתי למילותיי, ״תזכרי את זה, בסדר?״ חייכתי לעברה חיוך קלוש.

״תנוחי, אני אלך״ התרוממתי ממצב ישיבה למצב עמידה, ״לא, בבקשה, אל תלך״ היא ביקשה לפתע. קולה העדין שיבש את דעתי, הוציא אותי מדעתי, והאופן שבו היא ביקשה את זה- איך אני יכול לסרב לה? היא זקוקה לי. חזרתי להתיישב, הסתכלתי עליה, למדתי להכיר את שפת הגוף שלה. משום מה, לא הצלחתי לנחש מה היא מתכננת, מה השלב הבא שלה, למה היא רצתה שאשאר.

״אני אנורקסית״ היא עצמה את עיניה בחוזקה, ״א-אני... זה כבר, 7 שנים... 7 שנים שאני, אתה יודע, עם זה...״ היא גמגמה, ״היי, את לא חייבת״ הזכרתי לה, ״אני יודעת, אני רוצה״ היא לחשה. ״אני מחוייבת לאכול המון, יותר מכולם, ואני לא מסוגלת״ היא אמרה, ״וכשאני לא אוכלת או לא מסיימת לאכול הכל... אני, אתה יודע... מקבלת את זה דרך אינפוזיה״ קולה רעד, ״רע לי״ היא הוסיפה. אני נשבע שיכולתי לשמוע ליבי נשבר, למה בחורה כזו טובה צריכה להתמודד עם כל זה? ״אל תגיד כלום״ היא אמרה במהירות, ״גם לא את זה שאת אחד האנשים היותר חזקים והמדהימים שאני מכיר, ושאני מעריך אותך עכשיו הרבה יותר ממקודם?״ שאלתי, ״אני כלום, באמת, אבל תודה״ היא אמרה.

״אתה יכול לשכוח את מה שקרה הרגע? בבקשה?״ היא ביקשה, ״את יודעת שאת לא צריכה להתבייש, כן? לא ממני. מה שקרה לך היה טבעי, מה שאת חווה הוא לא בשליטתך, את לא צריכה להתבייש״ הסתכלתי אל תוך עיניה השבורות. ״מה לא בסדר בי? למה אני לא בסדר?״ קולה נשבר, ״את בסדר, את תהיי בסדר, אני מבטיח״ פניתי לעברה ומחיתי את דמעותיה במהירות, ״אתה מבטיח?״ היא הסתכלה אל תוך עיניי, ״אני מבטיח״ הבטחתי למרות שלא היה שום ביסוס להבטחה שלי- לא יכולתי לעשות שום דבר כדי לעזור לה, לא יכולתי להבטיח לה שהיא תהיה בסדר.

״אני יכול?״ ביקשתי, היא הנהנה, חיבקתי אותה. ״אני מצטערת״ היא בכתה על החזה שלי, ״אני מצטערת שהיית צריך לראות את כל זה, לראות אותי במצב הזה״ היא הוסיפה, ״אין לך על מה להצטער, זוכרת מה אמרתי? זה טבעי, זה בסדר״ ליטפתי את שיערה. ״תודה, באמת, תודה על הכל״ היא השתחררה מזרועותיי, ״אני חושבת שאני אלך להתקלח. שוב, תודה״ היא התרוממה מהמיטה, ״את בטוחה שאת בסדר?״ שאלתי, ״אני אהיה בסדר, זה מה שאתה אמרת״ היא חייכה חיוך קלוש.

״תחייכי, זה יפה לך״ החמאתי, ״תודה״ היא הסמיקה. ״אני נכנסת להתקלח, אתה יכול ללכת אם אתה רוצה״ היא אמרה, ״אני אשאר, אם זה בסדר... אני רוצה לבדוק שאת בסדר״ אמרתי, ״אוקיי, תרגיש בבית״ היא צחקקה ונכנסה לחדר המקלחת. ״ואתה יכול לקרוא לי ליב״ היא פתחה את דלת חדר המקלחת ואמרה, ״אוקיי, ליב״ צחקקתי, היא חייכה לעברי וסגרה את הדלת אחריה.

נשכבתי על מיטתה, אני מניח שזה בסדר, וחשבתי. ליב סקרנה אותי מהרגע הראשון, היא נראתה כמו בחורה מדהימה וביישנית, היא הייתה סגורה. היא הייתה אגוז קשה לפיצוח, רציתי להכיר אותה, רציתי לדעת מי היא. ועכשיו? עכשיו אני יודע מי היא, מה היא, איך היא. אני יודע מי היא ואני שמח שיצא לי להכיר אותה. ליב מדהימה, מה שיש לה לא מגיע לה, היא צריכה עזרה. הצבתי לעצמי מטרה: אני אעזור לה, אני אהיה כמו חבר או כמו אח גדול עבורה, אני אעזור לה עד כמה שאוכל, אני אעזור לה להציל אותה מעצמה.
-
אני אוהבת אתכם 3>