"I'm Fine"- N.H

15

היא איננה.

את המחזה הטראומתי שראיתי, לעולם לא אשכח.
ליב, שוכבת בתוך אמבטיה מלאה במים ודם, חסרת דופק.
היא מתה לי בידיים, לא הגעתי בזמן, לא הספקתי להציל אותה.
היא התאבדה והצליחה, היא לקחה החלטה, היא כבר לא נמצאת בעולם החיים.
היא תשאר רק בגדר זכרון עבורי ועבור כל מי שהיא הכירה, ואני לא רוצה בכך.
הלוואי שהייתי יכול להחזיר את הזמן אחורה, הלוואי שהייתי שם לב, הלוואי שהייתי מונע את זה מלקרות, הלוואי שהייתי מגיע בזמן. אבל לא, זה כבר קרה.

נעלמתי, התפוגגתי, התפרקתי.

לפני שהדמעות הספיקו להתייבש על פניי, דמעות נוספות הצטרפו לחגיגה. בכיתי, נשברתי, לא היה אכפת לי מכלום. לא היה אכפת לי מהמכתב שהונח על השידה שלי- המכתב שליב כתבה לי, לפני שהיא עברה למקום טוב יותר. למה? למה שהיא תעשה את זה? למה שהיא תעשה לי את זה? למה שהיא תעשה לנו את זה? למה היא הייתה חייבת להיות כל כך אנוכית, ולשבור לי את הלב שלי בלי אזהרה מוקדמת? אני רוצה תשובות, מגיע לי לקבל תשובות.

בידיים רועדות, לקחתי את המכתב ופתחתי אותו בזהירות, נהגתי בו כאילו היה הדבר הכי חשוב שיש בעולם- המכתב הזה באמת היה הדבר הכי חשוב לי, באותם הרגעים.

׳נייל, זו ליב.
אם אתה קורא את המכתב הזה, זה אומר שאני כבר לא פה.
אני יודעת שאתה כועס ופגוע, ובצדק, אני חייבת לך תשובות.
לא יכולתי יותר, לא יכולתי לשאת את הכל. אתה היית החבר הכי מדהים שהיה לי, היית כמו החצי שמשלים אותי, הרגשתי איתך טוב, הרגשתי שאתה הנפש התאומה שלי. אני לא יודעת אם שגיתי או שאולי דווקא צדקתי, אבל הנקודה
שלי היא שהיית חשוב עבורי ואני מקווה שזה היה הדדי. בכל אופן, אני מצטערת על כך זה, על הגיהנום שהעברתי אותך, על שהכרת אותי בכלל. לא הייתי צריכה לתת לעצמי להיות פתוחה איתך, לא הייתי צריכה לתת לעצמי ליפול בשבילך. אבל נפתחתי מולך ונפלתי בשבילך, זו אולי ההחלטה הכי טובה שאי פעם עשיתי, אבל עכשיו ההחלטה הזו היא ההחלטה הגרועה ביותר שעשיתי.
אני מצטערת, נייל, זה לא הגיע לך ולא לאף אחד אחר. אני לא מצפה ממך שתבין אותי או תצדיק אותי, אבל אני רק רוצה ליידע אותך למה עשיתי את מה שעשיתי.
כל הזמן סגרתי דלתות, פיזיות ומנטליות, לא נתתי לאף אחד להכנס. התחבאתי מאחורי פרצוף שלא היה שייך לי, פרצוף שמח. הרגשתי עירומה, שהעור שלי לא מכסה אותי, הרגשתי שהעור שלי נוגע ברצפה. נייל, זו ההרגשה הכי מחורבנת שיש. התעייפתי, אף אחד לא הבין אותי כי לא נתתי לאף אחד לנסות, רציתי לחזור להיות אוליביה הקודמת. הבטתי במראות, התפללתי שמישהו ישמע אותי גם בלי מילים, הייתי זקוקה לאהבה ולתמיכה. ואז אתה הגעת, נייל, נתתי לך להכנס, הבנת אותי גם בלי מילים, לא יכולתי להתמודד עם כל זה.
עשיתי את מה שעשיתי, אני יודעת שאני אנוכית, אתה מוזמן לשנוא אותי. אבל גם אם תשנא אותי, אני רוצה שתבטיח לי שלא תעשה לעצמך כלום- שתשאר חזק בשביל שנינו, או לפחות בשביל הליב שהכרת. בבקשה, נייל, תבטיח.
בבקשה, אל תפסיקו להלחם בשביל ג׳יימס, תצילו אותו בשבילי.
אני אוהבת אותך עד הירח ובחזרה, אני אשמור עלייך מלמעלה.
שלך לתמיד, ליב׳.

זה מה שהיה כתוב במכתב, ידיי רעדו והלב שלי חדל מלפעמום לכמה רגעים. היא איננה, היא הסבירה לי למה. אסור לי לכעוס עליה, היא עשתה את הדבר הזה כי זה מה שהרגיש לה נכון לעשות. אין לי זכות לשפוט אותה, אבל איך אוכל להבטיח דבר כזה? אחרי שהיא הלכה, למה שאני לא אוציא את הכאב שלי על הורידים שלי? למה שאסבול נפשית ולא פיזית, רק כי בן אדם מת, בן אדם שוויתר ביקש ממני? אסור לי להבטיח, אני לא אעמוד בהבטחה.

״אני מצטער, ליב, אני לא יכול להבטיח דבר כזה״ הנחתי את המכתב על השידה ונכנסתי לחדר המקלחת, שברתי סכין גילוח והתמכרתי לכאב, ״אני מצטער, אני באמת מצטער, אני אוהב אותך״ עצמתי את עיניי. הכאב הנפשי לא נעלם אבל הכאב הפיזי התגבר עליו בכמה וכמה רמות, התמכרתי לתחושה, הרגשתי מנותק מהכל.

מנגינה חדשה התנגנה בראשי, מילים התרוצצו בראשי, עלה לי רעיון- אני אכתוב שיר בהשראת ובזכות ליב, אני רוצה להקדיש לה אותו. אני רוצה להזכיר לה שהיא חזקה, או בעצם ׳הייתה חזקה?׳. לקחתי את המחברת שהונחה על השידה שלי, פתחתי בדף חדש, כתבתי מילים שהפכו לשורות ותווים שהפכו למנגינות.

(הערת הכותבת- זה השיר mirrors, פשוט תרגמתי אותו לעברית)

׳היא סוגרת את הדלת,
היא מסתתרת מאחורי הפרצוף שאף אחד לא מכיר,
היא מרגישה את עורה נוגע ברצפה.
היא רוצה להילחם,
עיניה עייפות, אף אחד לא בצד שלה,
היא רוצה להרגיש כמו שהרגישה בעבר.

היא מביטה במראה שלה,
מקווה שמישהו יכול לשמוע אותה, כל כך חזק.
ואני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה, פשוט מספיק.

אני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה
מספיק רק כדי להרגיש את גופי מתעורר לחיים.
כשעצמותיי מתחילות להישבר,
הלב שלי מתחיל לרעוד.
אני זקוקה לאהבה, זקוקה לאהבה.

הקפה קר,
הוא הסתובב ואמר ׳אני מקווה שאת יודעת שאתה יפה, אמרו לך פעם?׳.
היא קצת ביישנית,
כשהוא הולך היא שוברת לאט לאט את החיוך.
השמיים כחולים, זה לא היה זמן מה.

היא מביטה במראה שלה,
מקווה שמישהו יכול לשמוע אותה, כל כך חזק.
ואני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה, פשוט מספיק.

אני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה
מספיק רק כדי להרגיש את גופי מתעורר לחיים.
כשעצמותיי מתחילות להישבר,
הלב שלי מתחיל לרעוד.
אני זקוקה לאהבה, זקוקה לאהבה.

היא סוגרת את הדלת,
היא מסתתרת מאחורי הפרצוף שאף אחד לא מכיר,
היא מרגישה את עורה נוגע ברצפה.

אני זקוקה לאהבה להחזיק אותי קרוב יותר בלילה
מספיק רק כדי להרגיש את גופי מתעורר לחיים.
כשעצמותיי מתחילות להישבר,
הלב שלי מתחיל לרעוד.
אני זקוקה לאהבה, זקוקה לאהבה.׳

סיימתי לכתוב. לקחתי השראה מליב, מהמכתב שלה, אני מקווה שזה בסדר. כתיבת השיר הסיחה את דעתי לכמה שעות טובות, הלילה ירד ושחור אפל כיסה את השמיים שהיו כחולים ושמחים עד לפני לא מעט זמן. עצמתי את עיניי, ״לילה טוב, ליב״, שקעתי בשינה עמוקה.
-
לבקש לא לשנוא אותי כרגע זו בקשה גדולה מידי ובלתי אפשרית?
סליחה ביי זה היה מתבקש, מקווה ששברתי לכם את הלב :)