"I'm Fine"- N.H

4

״נייל!״ לואי קרא בשמי, ״איפה היית?״ ליאם שאל, ״למה היד שלך נוטפת דם?״ הארי הוסיף בהיסוס, זאין השפיל את מבטו, הוא ידע. ״הלכתי לריצה, חתול שרט אותי״ מלמלתי את השקר הראשון שעלה לי למוח, ״תודיע לנו בפעם הבאה שאתה יוצא, דאגנו״ הארי אמר, נראה שהם קנו את זה, הנהנתי בחיוב והם חזרו לעיסוקים שלהם חוץ מזאין.

זאין עמד מולי, זרועותיו משולבות של החזה שלו, לא יכולתי לפענח את המבט שלו. הוא כעס, דאג, ריחם, רצה לעזור, אהב והיה עצוב בו זמנית, זה הגיוני בכלל? זאין תמיד היה הבחור המסתורי, אף אחד לא יכל היה לדעת מה יהיה הצעד הבא שלו, על מה הוא חושב, מה הוא מתכנן. זה די הדאיג אותי, למען האמת.

״ועכשיו את האמת, נייל, ורק אותה״ הוא אמר לפתע, ״חתולה התנפלה עליי״ המשכתי לשקר, ״אני לא קונה את הבולשיט הזה, למה שחתולה תתנפל עלייך? למה שהיא תשרוט אותך דווקא במקום ש... אתה יודע, למה שזה יקרה?״ הוא המשיך לתחקר אותי, ״אני לא כועס, ניילר, אין לי זכות לכעוס, אבל למה? למה עשית את זה, שוב? תספר לי את האמת, בבקשה״ הוא החתנן, ״אני לא יודע, זאין, אוקיי? אני לא פאקינג יודע מה יש לי״ מלמלתי.

״יש לי דחף בלתי מוסבר לעשות את זה, זה גורם לי להרגיש טוב״ הוספתי בלחש, ״כי אתה התמכרת לזה!״ הוא אמר, ״ואתה התמכרת לסיגריות, לא? איך אנחנו שונים בדיוק? למה לך יש זכות לכעוס עליי בזמן שלי אין זכות להעיר לך על הסיגריות שבסוף יהרגו אותך?״ הוספתי במעט כעס, ״זה יהרוג אותך״ הוא אמר, ״גם הסיגריות יהרגו אותך, וברשותך, אני אלך להתקלח״ הלכתי לכיוון חדר האמבטיה, הוא נעמד מולי וחסם לי את הדרך.

״תיתן לי ללכת״ דחפתי אותו, ״לא״ הוא לא זז, ״למה?״ שאלתי בייאוש, ״אני יודע מה תעשה כשתהיה במקלחת לבד, נייל, ואני לא אתן לך לעשות את זה לעצמך״ הוא אמר ולעזאזל, הוא פגע בול. ״אז מה אתה מתכוון לעשות? עוד מעט גם תגיד לי שאתה רוצה להיות איתי בחדר האמבטיה בזמן שאני מתקלח״ צחקתי צחוק מר, ״נכון מאוד״ הוא אמר, ״אתה צוחק עליי״ אמרתי, ״לא, אני לא צוחק עלייך, נייל, אני רציני לגמרי״ הוא אמר.

״איך אני אמור להתקלח בידיעה שאתה נמצא מעבר לוילון? זאין, זה מטריד״ אמרתי במהירות, ״אין לך ברירה אחרת, פשוט תסיים את המקלחת שלך מהר ואני מבטיח שאני אצא ברגע שתסיים״ הוא אמר, ״תכנס ברגע שתשמע זרם של מים, וזאין, בלי הרצאות״ מלמלתי. הלכתי לחדרי, לקחתי בגדים ונכנסתי לחדר האמבטיה. לקחתי את הזמן עד שנכנסתי למקלחת, זה הזמן היחיד שאני יכול בו להיות לבד לגמרי. ולעזאזל, אני יודע שזאין דואג לי אבל זה כל כך מעצבן, הוא לא יכול למנוע ממני לעשות את מה שגורם לי להרגיש טוב.

הורדתי מעליי את הפוטר שלבשתי, הסתכלתי על החתכים הטריים שלי, הדם שזלג מהם הספיק להתקרש. צמרמורת מוזרה עברה לי בגוף, באמת עוללתי את זה לעצמי? ״נייל, אני לא שומע את המים זורמים״ זאין דפק על הדלת, ״רק רגע״ אמרתי במהירות, הפסקתי לבהות בחתכים שלי ותוך רגע נכנסתי למקלחת. ״תכנס״ אמרתי ושטפתי את גופי, הוא נכנס.

״נייל״ הוא קרא בשמי, ״מה?״ מלמלתי, ״מה הלאה?״ הוא שאל, ״מה זאת אומרת?״ שאלתי תוך כדי ששטפתי את גופי, ״מה אתה מתכנן לעשות? אתה לא יכול להמשיך ככה״ הוא אמר, ״אני אהיה בסדר״ אמרתי במהירות, ״חשבת על ללכת לטיפולים? אתה יודע, פסיכולוגים וזה...״ ההיסוס נשמע בבירור בקולו. ״אני לא יודע, זאין, אנשים יתחילו לדבר״ מלמלתי, ״אז מה? אין שום דבר שיותר חשוב מהבריאות הנפשית שלך״ הוא שלל את דבריי, ״אני לא יכול לעשות את זה, אנחנו עומדים לצאת לעוד טור בעוד כמה חודשים, אני לא יכול להיות אנוכי כל כך״ אמרתי, ״יש לי רעיון״ הוא אמר לאחר כמה שניות, סגרתי את זרם המים, ״מה?״ שאלתי.

״אבל קודם כל, תהיה חייב לספר לבנים״ הוא אמר, ״אני לא יודע, זאין... אני לא בטוח שאני מוכן״ מלמלתי, ״הם ידעו על זה במאוחר או במקודם, ניילר, עדיף לך לספר להם מאשר שהם יגלו לבד״ הוא אמר וידעתי שהוא צודק, לעזאזל, למה הוא תמיד צודק? ״איך אני אעשה את זה? איך אני אגיד להם? הם ישנאו אותי״ אמרתי במהירות, ״הם לא ישנאו אותך, ואל תדאג, תשאיר את זה לי״ הוא אמר ופתחתי שוב את זרם המים. ״אז מה הרעיון שלך?״ שאלתי, ״אני והבנים נשמור עלייך כל הזמן, עד שהטור יתחיל אתה תלך לפסיכולוג או לפסיכולוגית. אנחנו נדאג שאף אחד לא יידע מזה, אנחנו נתמוך בך. כשהטור יתחיל, נראה, אולי אני אנסה לארגן משהו״ הוא אמר בהיסוס, ״אני לא בטוח שאני מסוגל לעשות את זה״ הודתי, ״אתה תהיה בסדר, אני מבטיח״ הוא אמר והנהנתי לעצמי כי הוא לא יכל לראות אותי, אני אעשה את זה.

סגרתי את זרם המים, ״סיימתי״ אמרתי, ״אני יוצא, תתלבש ותצא, אני אכין פסטה״ הוא אמר ויצא. יצאתי גם אני מהמקלחת, התחלתי להתלבש, בחנתי את גופי במראה. דמעה זלגה במורד לחיי, אני נראה נורא, אני נראה כמו חצי בן אדם, אני נראה כמו בן אדם מת. אני מרגיש נורא, אני מרגיש שהגוף שלי נמצא פה, בעולם החיים, אבל הנפש שלי נמצאת בעולם המתים. אני לא יודע מה לעשות, אני לא יודע איך לעזור לעצמי ואני לא יודע אם אני בכלל רוצה לעזור לעצמי, הרי, למה שאני ארצה לעזור לעצמי בכלל? לי לא אכפת מעצמי, לאף אחד לא אכפת ממני, מה אני צריך לעשות? אני צריך לשתף פעולה עם התוכנית של זאין, להתרפא? דמעה נוספת זלגה במורד לחיי, התבוננתי בצלקות שלי, הטריות והפחות טריות. הן לא היו עמוקות ולא זלג מהן דם, המים ניקו אותן, המים שטפו ממני את רגשות האשמה. בהיסוס, נגעתי באחת הצלקות הטריות שלי, רציתי להרגיש כאב פיזי, רציתי לדעת אם אני חי. זה שרף, זה כאב, אני חי.

ניערתי את ראשי, המשכתי להתלבש, ניגבתי את הדמעות בעזרת שרוול הפוטר שזרקתי על עצמי, יצאתי מחדר האמבטיה. נשמתי נשימה עמוקה והתקדמתי לכיוון המטבח, ריח מדהים היה באוויר, אני אוהב את הפסטות של זאין. חייכתי חיוך קטן, התגעגעתי לפסטות של זאין, הוא מכין את הפסטות הכי טעימות שיש. החיוך הקטן ירד במהירות מפניי, אסור לי לאכול, אני שמן. מתי אני אוהב את עצמי? מתי אני ארזה? מתי אני אהיה שלם עם עצמי? מתי אני אצליח לעזור לעצמי, להציל את עצמי? מה אני אמור לעשות?
-
אל תשכחו להצביע ולהגיב, אוהבת 3>