ישבתי על הרצפה, מלטף את ראשו של לואי שמונח על ירכיי עם ידיי הרועדות ומחכה לאמבולנס שהזמנתי לפניי דקות אחדות שיגיע. הרגשתי את גופי מצטמרר והתפללתי שייפקח כבר את עיניו וייתן לי גישה לצבע הכחול שגורם לי לטבוע בו בכל פעם מחדש כאשר אני מביט בו. כל דקה שעברה הרגישה כמו נצח, הרגשתי כאילו והוא מעולף כבר שעות והזמן לא זז אך כאשר הסתכלתי אל השעון התלוי על הקיר הבנתי שעברו בסך הכל כמה דקות ושאני חייב להתאפס על עצמי ולשמור על קור רוח, לקוות שהכל הולך להיות בסדר ושבקרוב העזרה תגיע. הדלת של המשרד נפתחה ובחור גבוה בסביבות שנות השלושים לחיו הסתכל עליי, מתקרב אלינו במהרה עם תיק של עזרה ראשונה כאשר מבין בערך מה קורה פה
"מה קרה לו?" הוא שואל ובודק בעזרת אצבעותיו את הדופק של לואי, נראה כי הוא תקין כיוון שמבט מודאג לא עולה על פניו וזה גורם לי להירגע מעט
"א...אני.." מלמלתי, לא מסוגל להוציא מפי את צירוף המילים שיוכיח כי אני זה שגרמתי לו להגיע למצב הזה עכשיו
"אם אתה רוצה שנעזור לו אתה חייב לספר לי מה קרה" האדם אומר, ממשיך בבדיקות בגופו של לואי בזמן שאני לא משחרר את אחיזתי מפניו, לא מסוגל להזיז את היד וחייב לשמור עליו קרוב אליי
"נ...נתתי לו אגרוף והוא נפל אחורה" אני אומר, מרגיש את הגוש הענקי בגרוני. גם בסיוטים הכי נוראיים שלי לא דמיינתי שאני אפגע בו כך, אני מרגיש כל כך רע
"הוא קיבל מכה בראש?" הוא שואל, עוצר את מעשיו ומסתכל לעיניי. הנהנתי והוא מיד נעמד, מוציא את הטלפון שלו ומחייג למישהו במהרה, כנראה לעזרה נוספת. אני שומע את המילים שיוצאות מפיו אך לא מתרכז בהן ומסיט אפילו לשנייה את מבטי מלואי בתקווה שאולי הוא יקום ויסיים את הטירוף הזה. הרגשתי יד נוגעת בכתפי והרמתי את מבטי אל אותו אדם "אנחנו לוקחים אותו לבית חולים, אתה מתלווה אליו?" הוא שאל, הרגשתי שלא אצליח להוציא את המילים מפי ולכן רק הנהנתי, תופס בידו של לואי ולוחץ אותה מעט בכף ידי. שני אנשים נוספים הלבושים במדים לבנים נכנסו למשרד ועזרו לאותו אדם שבדק את לואי להניח אותו על אלונקה, מיד נעמדתי ועקבתי אחרי צעדם המהירים במורד המדרגות, נכנס אל תוך האמבולנס ומתיישב ליד לואי. תפסתי בידו וקירבתי אותה לפניי, מניח עלייה נשיקה רכה ומסרב לקלוט את הסיטואציה ההזויה הזו, איך עשיתי את זה?! כמה אידיוט אפשר להיות לעזעזל?!
~~~~~
אני יושב מחוץ לחדר של לואי כבר שעתיים, פאקינג שעתיים בהן אף אחד לא טרח לעדכן אותי מה קורה איתו! פאקינג שעתיים בהם אני מתחרפן שאני לא יודע מה המצב שלו! ניסיתי להרגיע את עצמי ולומר לעצמי שהכל יהיה בסדר ושהוא בסך הכל יתעלף וזקוק למנוחה אך כל פעם מחדש חזרתי לחשוב על מה אם, מה אם הוא לא יהיה בסדר? מה אם גרמתי לו לנזק? מה אם הוא לא יסלח לי על זה אף פעם? המחשבות שלי נקטעו כאשר אדם בגובה ממוצא עם עיניים כחולות ושיער שחור התקרב במהירות לעברי, דאגה ניכרת על פניו והוא נראה כאילו עומד לאבד את זה
YOU ARE READING
SHIT, maybe I missed you // 2
Fanfiction𝕊ℍ𝕀𝕋,𝕞𝕒𝕪𝕓𝕖 𝕀 𝕞𝕚𝕤𝕤𝕖𝕕 𝕒𝕘𝕒𝕚𝕟? °°°°°° -עונה שנייה! -מכיל תכנים מיניים הקריאה על אחריותכם! °°°°°° ״קשה להתחיל, קשה לסיים ובלתי אפשרי לשכוח״ °°°°°°° מקום ראשון בקטגוריות: fanfiction zaynmalik niallhoran louisandharry onedirection liam...
