SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 41

~נק׳ מבט לואי~

סגרתי את התקייה האחרונה המלאה בדפים שעליהם עברתי במשך היום והחזרתי אותה למקומה במגירה השמאלית שבשולחן, משחרר נשימה ומתרווח לאחור על משענת הכיסא. הארי העביר את ידו בשיערו, מסדר קבוצת שיער אשר הפריעה לראייתו וגרם לליבי להחסיר פעימה מיופיו, לא מוצא מישהו אחר אשר קיים בעולם כיותר סקסי ממנו. נשכתי את שפתי התחתונה כאשר נזכרתי במעשינו מלפני יומיים, משתגע מהמחשבה של ידו עוטפת אותי וגורמת לי לאבד את עצמי במגעו ומילותיו. מאז אותו הרגע היה ניתן להבחין כי המתח המיני בנינו נרגע מעט, לא מתוח ומוחצן כמו פעם. ידעתי שברגע שאתן לו לגעת בי בצורה הזאת הוא יבין שאני סומך עליו, שאני מפקיד את ליבי בין ידיו ושהוא צריך להיזהר לא להפילו ולנפצו.

הארי סגר את מסך המחשב שלו והחל בסידור שולחנו, מחזיר כל דבר למקומו ודואג שלא יישאר דבר מיותר בחוץ. לאחר שסיים לארגן את דבריו הוא הרים את מבטו אליי, עיניו הירוקות פוגשות בשלי ועל פניו נמרח חיוך חושף שיניים, שתיי גומות עמוקות נוצרו בצידי לחיו והתאפקתי שלא לקפוץ עליו ולצרוח כמה שאני אוהב אותו.

״הולכים?״ הוא שאל, נעמד ומתקדם אל עבר מתלה המעילים על יד הספה הצרה בצדו השני של החדר, לובש על גופו הגדול את מעילו השחור והארוך וגורם לעיניי לעקוב אחר כל תנועה קטנה שלו

״כן״ קטעתי את בהייתי והתקדמתי אליו, לובש גם אני את מעילי ומתחיל להתקדם אל עבר דלת היציאה. צעדיו של הארי נשמעו מאחוריי ורגע לפני שהספקתי לפתוח את הדלת יד גדולה משכה את ידי, מצמידה אותי לחזו ומעדקת את אחיזתה סביב מותניי. הארי התכופף קרוב יותר לפני ונישק את שפתי נשיקה עדינה, מתנתק משפתיי אך חוזר אליהן במהרה ומנשק אותן שוב

״עכשיו אפשר ללכת״ הוא אמר בחיוך מתחכם, צוחק כאשר אני מגלגל את עיניי ומשלב את ידו בשלי כדי למשוך אותו אחרי אל כיוון הרכב שלו.

~~~~~

לאחר שהתקלחתי במהרה והחלפתי את בגדי העבודה שלי למכנס טרנינג פשוט, התקדמתי אל חדרו של הארי, דופק על הדלת ומחליט שלא לחכות לתשובתו ולפתוח אותה. הארי עמד ליד ארון בגדיו עם גבו מופנה אליי, מונע ממני לראות מה הוא עושה. הנחתי שכיוון ואינו הסתובב כדי לראות מי נכנס הוא כלל לא שם לכך והתקדמתי אליו, עוטף את ידיי סביב גופו ומצמיד את צד פניי לגבו העליון

״אלוהים... הבהלת אותי״ הוא אמר בטון מעט נרגז שגרם לי להירתע מעט אחורה, רואה שהוא סוגר קופסא קטנה ושחורה ודוחף אותה בין כל בגדיו בסוף ארונו

״סליחה, לא התכוונתי״ אמרתי, משתדל לחייך חצי חיוך שלא יראה שהופתעתי ממעשיו, שלא הבנתי מה יש בקופסא הזאת

״תדפוק על הדלת לפני שאתה נכנס בפעם הבאה״ הוא אמר, על פניו מבט שלא הצלחתי לקרוא אך היה ניתן לראות בבירור שהוא בהחלט לא היה מרוצה