SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 36

~נק׳ מבט לואי~

״לואי״ קול חלש נכנס אל תוך חלומי וקרא לי, יד עדינה מלטפת ברכות את שיערי וממכרת אותי לתחושה החום העדינה שנפלטת ממנה ״לו... תקום״ הקול הצרוד קורא שוב בשמי ולאט לאט מחזיר אותי למציאות, מעיר אותי משנתי. אני משמיע קול עייף ופותח את עיניי באיטיות, פוגש בעיניו הקורנות של הארי ובחיוך שנפרש על פניו כאשר רואה שקמתי. אני מחייך אליו בחזרה חיוך מעט מובך ומסתכל אל עבר החלון הפתוח שמאפשר לרוח קלילה להיכנס פנימה, שם לב כי כבר החשיך בחוץ ותוהה לעצמי כמה זמן עבר מאז שנרמנו אחד בזרועותיו של השני

״מה השעה?״ אני שואל בקול עייף, מתקרב אל גופו הגדול של הארי וקובר את פניי בצווארו. ידו נכרכה סביב מותניי ואצבעותיו עברו הלוך ושוב על עורי החשוף, מלטפות באיטיות

״שבע ועשרים״ הארי עונה, מנשק את קודקוד ראשי ומיד לאחר מכן את לחיי, גורם לי להסמיק ממבוכה ״סליחה שהערתי אותך אבל חשבתי שזה יהיה נחמד אם תרצה לבוא איתי לסופר?״ הוא שואל

״אני חייב להודות שאני מאוכזב, לא חשבתי שתזמין אותי לדייט ראשון בסופר״ אני אומר, נהנה לשמוע את קול הצחוק שלו מיד לאחר מכן

״אל תדאג, אני מבטיח לך שהדייט הראשון שלנו יהיה הרבה יותר מיוחד״ הוא אומר ״ואם תבוא איתי עכשיו אני מבטיח שאקנה לך גלידה״ כל גופי מגיב למילותיו ואני מיד מרים את ראשי מכתפו, מסתכל עליו בחיוך ענקי

״באמת?״ אני שואל כדי לוודא שאינו מתבדח ומקבל ממנו הנהון שמשמח אותי אפילו יותר ״אז קדימה, למה אנחנו מחכים?!״ אני מניח נשיקה מהירה על שפתיו וקם מהמיטה, מתחיל לחפש בגדים פשוטים שאוכל ללבוש כדי שנוכל לצאת במהרה, אחרי הכל... מי אומר לא לגלידה?!

~~~~~

״איך אני אמור לבחור?!״ אני שואל ונאנח, שומע את הארי צוחק מאחוריי ומקמט את גבותיי לפני שמסתובב אליו ומביט בו בכעס ״למה אתה צוחק?״ אני שואל, מביט בשתי הגומות שהתחוררו בצידי לחיו

״לואי זה רק גלידה, תבחר טעם ובוא נלך כבר״ הוא אומר וגורם לי לגלגל את עיניי, איך הוא יכול לומר שזו רק גלידה למען השם?!

״יודע מה? תבחר אתה טעם ואני בנתיים אלך להביא שוקולד, נגמר לנו בבית ואני בהחלט זקוק לזה אם אתה רוצה שאמשיך להיות שפוי בזמן הקרוב״ הוא צוחק פעם נוספת ומהנהן, מתקרב כדי להדביק לשפתיי נשיקה יבשה אך לפני שזה מתאפשר לו אני מסובב את ראשי והוא מנשק את הלחי שלי, מביט בי מעט מבולבל אך עוזב את העניין ומסתובב למקרר הגלידות. אני מרגיש רע על כך אך אני לא יכול לקחת את הסיכון, אני לא יכול להסתכן בכך שמישהו יראה אותי ויספר על כך לאבי.

התחלתי להתקדם בין כל האנשים, עובר את השלטים של המעבר הראשון והשני ונכנס למעבר של דברי המתיקה. עיניי סורקות את כל המדפים ומחפשות אחר הדבר הקטן והמתוק שמשכיח ממני הכל וגורם לי לחוש בשמחה למשך כמה דקות רצופות, לבסוף נעצרות על מדפי חבילות השוקולד, בוחנות את כל הסוגים כאילו וחיי תלויים בכך