SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 37

״מספיק!״ צחקקתי אל תוך שפתיו של הארי כאשר הוא משך אותי בחזרה אליו לאחר הנסיון הכושל שלי להתנתק ממנו, כורך את ידיו סביב מותניי ולא מאפשר לי לקום מברכיו ״הארי אני צריך לחזור לעבוד״ לחשתי, מרגיש את כל גופי רועד מהתחושה של שפתיו על שלי

״עוד קצת״ הוא אמר בילדותיות, לשונו חודרת לפי ונקשרת עם שלי, משחררת ממני אנחה שקטה ומיד גורמת לכל פניי להאדים במבוכה

״ה...הארי״ שיחררתי נשימה חנוקה כאשר הוא הניח את ידו קרוב מדי למפשעתי, לוחץ את הירך שלי ובידו השנייה מקרב אותי אליו אפילו יותר

״שכחתי כבר איך זה נשמע שאתה גונח את השם שלי״ הוא לחש לתוך פי ״ופאק! היה שווה לחכות כל דקה בשביל זה בחמש שנים המזדיינות האלה״ הרגשתי איך כל פניי עולות בלהבות ודחפתי אותו ממני, משלב את ידי על חזי ומביט בו במבט כועס, לא אהבתי שהזכיר את כל עניין החמש שנים

״אתה דפוק״ אמרתי, קם מברכיו ומתקדם בחזרה לכיסא שלי. העברתי את מבטי עליו והרגשתי איך
ליבי דופק בחוזקה כאשר שמתי לב לשיער המבולגן שלו, מבין שאני גרמתי לו להיראות כך מכיוון שהעברתי את ידי בתוכו ונלחם בחיוך שאיים להתפרש על פניי

״נשיקה״ הוא אמר, נשען על השולחן המפריד בנינו ומכווץ את שפתיו. הנדתי בראשי וגיחכתי על ההתנהגות הילדותית שלו, נשען קדימה ומניח נשיקה ארוכה על שפתיו. קול צלצול הטלפון שלי נשמע ברחבי החדר, גורם להארי לגנוח בכעס על כך שהייתי צריך לנתק את שפתינו אחת מהשנייה על מנת לענות. הרמתי את הטלפון והרגשתי איך כל גופי קופא למראה הצג של האדם שמתקשר, אבא שלי. בלעתי את רוקי והרמתי את מבטי להארי, שם לב שנהפך למודאג מהמבט שעל פניי

״א..אני כבר חוזר״ אמרתי, קם מהכיסא ויוצא מהמשרד. בכל דרכי לקומת הלובי חשבתי על מה הסיבה לשמה התקשר עליי, למה הוא נזכר להתקשר עכשיו?! הפעם האחרונה ששמעתי ממנו הייתה לפני חצי שנה, הוא התקשר כדי לשאול אם אוכל להלוות לו מעט כסף ולאחר שהעברתי אליו סכום קטן שהוא כל מה שיכולתי להרשות לעצמי לבזבז עליו לא שמעתי ממנו יותר. יצאתי מהבניין הגדול בצעדים מהירים, נותן לאוויר הקר לעטוף את כל גופי ולוקח נשימה עמוקה, מחייג אליו בחזרה ומרגיש את כל גופי קורס יותר ויותר בכל חיוג שנשמע באוזני

״הלו?״ הקול שלו ענה מהצד השני, נשמע מוטש ובהחלט לא אתפלא אם אגלה שהוא שוכב שיכור באיזה בר שקרוב לביתו

״מה אתה צריך?״ שאלתי, יודע שאם כמה שקוויתי לכך זו היא אינה שיחה הנועדה לשאול לשלומי או לרגשותיי

״אני רוצה שניפגש לואי״ הוא אמר ומיד לאחר מכן קול גרירת כיסא נשמע, קול חד וברור. הרגשתי איך הפחד מחלחל לגופי, מדוע הוא רוצה שניפגש?! אולי הוא גילה על הארי?! אלוהים אדירים...

״מתי?״ שאלתי, לא מעוניין להרחיב ביותר מדי מילים. ידעתי שאם הוא רוצה להיפגש הוא צריך ממני משהו, בהחלט התפללתי בכל ליבי שאינו רוצה לדבר איתי על הארי כי ידעתי שזה ייגמר בצורה רעה