SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 7

ישבתי על שולחנו של מר היל, בדיוק כמו שעשיתי כל השעתיים האחרונות והמשכתי לבחון את האדם שעזב אותי שבור לפני שנים. בחנתי את כל תווי פניו, רואה עד כמה שהוא התבגר בזמן הזה, שם לב לכך שגופו נשאר קטן כמו שזכרתי ושיערו מסודר בצורה שונה. בחנתי את הדרך שגבותיו מתכווצות כאשר הוא קשוב למה שאמילי וסופיה אומרות ואת הדרך שידיו מקלידות הכל במחשב

״הארי!״ שמעתי את קולה של אמילי קורא לי בזמן שסופיה מדברת עם כולם, קולה מוציא אותי מהבהייה הממושכת שלי וגורם לי לחזור למציאות

״כן?״ שאלתי, מודע לכך שלא ממש הייתי מרוכז במשך כל השעתיים האחרונות

״מה עובר עלייך היום?! אתה לגמרי לא איתנו״ היא לוחשת, מסמנת לי לבוא לעמוד לידן

״אני יודע... מצטער״ אמרתי ״כבר סיימתן?״ שאלתי ונעמדתי על רגליי, מתקרב כמה צעדים למקום בו הן עמדו

״כן, זה זמן שאלות״ היא ענתה ומיד לאחר מכן סובבה את מבטה חזרה לחברתה שמדברת, משתדלת לשמור על השקט ולא להפריע בזמן שסופיה עונה על שאלותן של הסטודנטים

״יש לי שאלה להארי״ אחד מהאנשים אמר, זיהיתי אותו כאותו אחד שניסה להתחכם בתחילת ההרצאה, ג׳קסון אני חושב...?

״תשאל״ אמרתי, מתיישב בנוחות על אחד משלושת הכיסאות שהוצבו מעט קרוב יותר משולחנו של מר היל לכולם כדי שנוכל לדבר איתם בצורה יותר חופשית

״זה בקשר לספר שלך...״ הוא אמר, הנהנתי וסימנתי לו להמשיך לדבר ״היו הרבה שמועות שהוא נכתב על מישהו שאהבת, זה נכון?״ הרגשתי את הצביטה בליבי כאשר נזכרתי ברגעים מן העבר שהיינו שוכבים מכורבלים ושעוד הייתה לי את האפשרות לנשק אותו, הרגשתי את המחנק בגרוני ואילצתי חיוך, מניד בראשי למרות שכל מה שרציתי היה לצרוח שזה נכון

״זה לא נכון מהסיבה הפשוטה...״ אמרתי, עוצר לשנייה כדי לחשוב אם מה שאני הולך לומר הוא הדבר הנכון. העברתי את מבטי ללואי וחיכיתי שנייה כדי שירים את מבטו מהמחשב, כאשר עיניו פגשו בשלי מיהרתי להסיט את מבטי ולחזור להביט בג׳קסון ״אף פעם לא הייתי מאוהב במישהו״ ג׳קסון הנהן בהבנה ויכולתי לראות שלואי השפיל את ראשו, נראה מאוכזב מהתשובה שלי. ובכן... זה מגיע לו, שיכאב לו כמו שכאב לי.

~~~~~

״איך היה?״ מר היל שאל אותי, את אמילי ואת סופיה. לאחר שסיימנו את ההרצאה הוא ביקש משלושתנו להישאר כדי שיכול להכיר לנו את השיבוצים החדשים שלנו. בכל ההמשך של זמן השאלות לא העזתי ליצור שוב קשר עין עם לואי, פחדתי להיתקל במבטו המאוכזב ושארגיש רע עם עצמי על מה שאמרתי אך כל הזמן אני ממשיך להזכיר לעצמי שזה הדבר הנכון לעשות

״היה בסדר גמור״ סופיה ענתה לשאלתו של מר היל והתיישבה ביני לבין אמילי בכיסאות שמוצבים מול שולחנו בחדר ההרצאות