SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 18

גאד אתן כל כך הולכות לשנוא אותי...

~~~~~

המשכתי להקליד אל תוך המחשב את המילים שעלו לראשי, מנסה להתמקד בכתיבה ומרגיש את הכאב החזק שמתחיל לתקוף את ראשי. נעצרתי והסתכלתי למשך שנייה על לואי שישב למולי, נראה כל כך מרוכז בעבודתו, לגמרי פישלתי אתמול... הרמתי את הטלפון שלי וחיפשתי את מספר הטלפון של המזכירה, מחייג ושומע את הצפצופים

״הלו?״ היא ענתה, כנראה מתעסקת עם משהו כיוון שנשמעו רעשים חזקים ברקע

״זה הארי סטיילס, מהקומה השניים עשר, משרד עשרים ושמונה״ אמרתי ״תביאי לפה שתי כוסות קפה בבקשה״ השיחה נותקה ויכולתי לדמיין איך היא מגלגלת את עינייה, חושבת על כך שהגישה שלי חצופה מדי ולא מנומסת. לואי הרים את מבטו אליי וכיווץ את גבותיו בבלבול, בטח תוהה מדוע הזמנתי שתי כוסות של קפה ולא אחת. עברו כמה דקות נוספות בהם ישבתי ובהיתי במסך המחשב עד שהדלת נפתחה והמזכירה ששמה לא ידוע לי נכנסה פנימה שהיא מחזיקה שתי כוסות קרטון למשקאות חמים בידייה, היא הניחה אותם על השולחן ולא טרחתי להודות לה, זאת העבודה שלה. למרות שידעתי שהוא כועס עליי הגשתי ללואי כוס קפה אחת, הוא גלגל את עיניו וחזר להתעסק בכתב העט שהיה עסוק בלערוך. בדרך כלל בבוקר לואי מגיע עם כוס קפה שקנה בדרך אך הבוקר הוא לא, הוא גם יצא מוקדם מהבית, הרבה לפני שאני יצאתי. אני חושב שהוא נפגש עם נייתן בבוקר, שמעתי אותם מדברים, לא הצלחתי לשמוע על מה אבל ידעתי לזהות שזה הוא. לא ישנתי כל הלילה, הייתי עסוק מדי בלחשוב על איך שלואי סטר לי, זה גרם לי לכעוס, באיזה זכות הוא סוטר לי ככה?! אחרי שחשבתי על כך קצת הבנתי שבאמת הגזמתי, לא הייתי צריך לומר לו ללכת להזדיין, בסופו של דבר גם אני התייחסתי אליו די מגעיל וזה הגיוני שהוא כועס. הרמתי את כוס הקפה ולגמתי ממנה, מיד מרגיש איך הקפאין שבו מחלחל לגופי. העברתי שוב את מבטי ללואי אך הדלת נפתחה וגרמה לי להסתכל לכיוונה, אייזיק עמד שם. רק שהוא לא יבלבל לי את השכל, הוא בטח רוצה לדבר על למה עזבתי מוקדם אתמול. אחרי כל מה שקורה לי בזמן האחרון עם לואי, אנדרו והמחסור הרציני שלי בשעות שינה אני לא צריך גם אותו על הראש שלי עכשיו

״הארי״ הוא אמר, גורם ללואי לסובב את מבטו ולהפוך לעצבני, אני חושב שלואי לא מחבב אותו במיוחד...

״מה אייזיק?״ שאלתי חסר סבלנות, מרגיש חסר כוח לקבל את ההטפות מוסר המזדיינות שלו

״אפשר שנדבר?״ הוא שאל ״לבד״ הוא העביר את מבטו ללואי שכבר חזר שוב לדפים. נאנחתי ונעמדתי, עוקב אחריו למחוץ למשרד וסוגר אחרי את הדלת כדי שלואי לא ישמע

״למה הלכת אתמול?״ הוא שאל, גורם לי לגחך מכמה צפוי בן אדם יכול להיות, זה עלוב אפילו בשבילו...