SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 46

~נק׳ מבט לואי~

פתחתי את עיניי כאשר הרגשתי את המכונית נעצרת, מסתנוור מעט מקרני השמש המעטות שהצליחו לצוץ מבין השלג שהמשיך לרדת ללא הפסקה בימים האחרונים. הרגשתי יד גדולה מלטפת את יריכי בעדינות ומיהרתי להרים את מבטי, פוגש בפניו המחוייכות של הארי ובעיניו שהביטו ישר לתוך שלי

״הצלחת לישון?״ הוא שאל, משחרר את חגורתו ומתקדם אליי, מניח את ידו על פניי ומלטף את הלחי שלי בעזרת אגודלו. הנדתי בראשי והרגשתי את ליבי מחסיר פעימה כאשר הוא קירב את פניו אליי, משעין את מצחו על שלי ונותן לי לחוש בנשימותיו על שפתיי. חייכתי חיוך מטופש ונישקתי את שפתיו, אוהב את התחושה שהן מעבירות בגופי

״הגענו?״ שאלתי, מתנתק משפתיו בחוסר רצון ומביט מסביבי, חיוך נוסף עלה על פניי כאשר ראיתי את הבית הישן בו גרתי, הבית של אמי

״כן״ הוא אמר ״כדאי שנכנס״ הנהנתי ושיחררתי את חגורתי, יוצא מהרכב וסוגר אחרי את הדלת בזמן שהארי נועל וגורם לי לתהות מדוע אינו מוציא את המזוודות שהבאנו איתנו מתא המטען

״אנחנו לא לוקחים את הדברים?״ שאלתי, מהדק את מעילי כמה שיותר לגופי ומנסה להפיג את הקור הבלתי נסבל שסובב אותנו. הארי התקדם אליי ואחז במותניי, מסיט קצוות שיער בפניי ומניד בראשו

״לא רציתי לספר לך עדיין אבל אנחנו לא ישנים פה״ הוא אמר, גורם לי לכווץ את גבותיי בבלבול, איפה הוא רוצה שנישן אם לא פה?

״אז איפה נישן?״ שאלתי, מרגיש את גופי מפשיר מעט כאשר הוא מחבק אותי צמוד לגופו, משעין את ראשי צמוד לחזו ונרגע למשמע דפיקות ליבו החלשות

״הזמנתי לנו חדר במלון, חשבתי שזה יכול להיות נחמד אם יהיה לנו קצת זמן לבלות ביחד״ הרמתי את מבטי אליו וחייכתי, לא מחכה שנייה נוספת לפני שמנשק את שפתיו. זה לא מובן מאליו שחשב על כך, זה בהחלט יהיה נחמד לקבל איתו זמן לבד במקום שאף אחד לא יכול להפריע לנו בו

״קדימה, בוא ניכנס״ אמרתי, מושך את ידו אחרי ומתחיל להתקדם אל עבר הכניסה. כאשר הגעתי אל הדלת המוכרת לקחתי לעצמי כמה שניות בשביל לנשום עמוק, מרגיש מוזר על כך שלא הייתי בבית הזה במשך המון זמן. הארי נצמד אליי מאחור וכרך את ידיו סביב מותניי, משעין את ראשו על כתפי ומנשק את צווארי. הרגשתי את גופי נרגע ממגעו שסימן לי ללא מילים שהכל בסדר והרמתי את ידי, דופק על הדלת שלוש פעמים ומיד שומע את אימי צועקת לאחת הבנות שתפתח את הדלת. גיחכתי לעצמי והנדתי בראשי בחוסר אמון, שומע צחוק קטן שנפלט להארי מפיו ומיד לאחר מכן הדלת נפתחה

״לולו!״ פיבי צעקה כאשר ראתה אותי, מושכת אותי מזרועותיו החמות של הארי ומחבקת אותי בחוזקה

״פיבי את כבר בת 16, אני חושב שזה זמן מתאים להפסיק לקרוא לי לולו״ צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה, מבין עד כמה התגעגעתי אל הילדה הזאת בכל הזמן הזה שלא ביקרתי בהולמס צ׳אפל