SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 22

יצאתי מחדרי, מתקדם בשקט לחדרו של הארי ופותח את הדלת, מרגיש הקלה כאשר אני רואה שהחדר שומם ואין איש. הלכתי בחזרה לחדרי, לוקח את הטלפון המונח על המיטה שלי וממהר לרדת במדרגות, מתפלל לכך שהארי כבר יצא לעבודה ולא אתקל בו. כאשר אני יוצא מהבית ורואה כי הרכב של הארי לא נמצא בחנייה ובתוך הבית אין נפש חיה אני משחרר נשימה ומודה על כך בליבי, הוא בהחלט היה עוצר בעדי ומכריח אותי לשכב בחזרה במיטה בטענה שאני עדיין צריך לנוח, בדיוק כמו שעשה בכל היומיים האחרונים. התקדמתי אל עבר הרכב שלי ונכנסתי אליו, מתניע אותו וממהר להתחיל בנסיעה אל עבר משרדי גרין.

אתמול בלילה היה לי קשה להירדם, מליוני מחשבות רצו במוחי ומצאתי את עצמי ער עד שעות הבוקר המוקדמות ביותר. בסופו של דבר הגעתי להחלטה, אני צריך להחליף שותף במשרדים. אני יודע שזה יכול להישמע מטופש ביותר עקב העובדה שאני באמת ולא כועס על מה שהארי עשה אבל הבנתי שאין לי ברירה אחרת, עצם כך שאני עובד עם הארי באותו המשרד לא עושה לאף אחד מאיתנו טוב, זה רק מכניס אותנו לסיכסוכים מיותרים שבהחלט יהיה ניתן למנוע אם לא אשב איתו כל הזמן באותו החדר.

עברו כמה דקות טובות בזמן שנהגתי בהן חשבתי על האם אני עושה את המעשה הנכון ותמיד הגעתי לאותה המסקנה, אני עושה את זה בשביל שלשנינו יהיה מעט קל יותר עם הנוכחות אחד של השני בחיו. אני בטוח שאם לא נצטרך להעביר את כל היום אחד עם השני יהיה לנו פשוט יותר לתקשר בצורה רגילה, אני בטוח שזה יפחית את המבוכה הבלתי נפסקת שאנחנו מרגישים אחד בקרבת השני.

~~~~~

~נק׳ מבט הארי~

לגמתי לגימה ארוכה מספל הקפה שניצב מולי והנחתי אותו בחזרה על שולחן משרדי, מרגיש את ראשי הכואב דופק בחוזקה והר מאוד מבין שזה נגרם מחוסר שעות השניה שלי, לא יכולתי לעצום עין במשך כל הלילה. במשך כל הלילה הרגשתי כאילו ולואי ער, כאילו ומשהו לא בסדר, כאילו ויש משהו שמטריד את מחשבותיו ולא עוזב את ראשו. כל כך רציתי לקום ולשאול מה קרה, לבדוק שהכל בסדר עם היצור היפה שממשיך להקפיץ לי את הלב כל פעם מחדש למרות שאני מנסה להכחיש זאת, אך מנעתי מעצמי. כאשר השעון המעורר שלי צלצל בבוקר והודיע שהגיע הזמן לקום, למרות שכבר הייתי ער קודם לכן, נכנסתי לחדרו של לואי, רק מציץ עליו למשך כמה שניות ארוכות, אולי אפילו דקות ונרגע לראות את גופו השליו ישן, פחדתי שהוא לא קיבל את המנוחה המגיע לו לאחר מה שגרמתי לו.

לואי קיבל חופשה של שבוע ימים מהעבודה עקב הביקור הקטן שלו בבית החולים, אנדרו התעקש על כך שיחלים מהזעזוע הקל שקיבל כאשר ראשו נחבט ברצפה ויחזור בכל הכוח אל הנדיבה, כאשר שאל אותי מה דעתי על כך מיהרתי להסכים ולומר שזה אכן מגיע ללואי. במשך כל היומיים האלו כל מה שעשיתי היה לדאוג לו מהרגע שחזרתי בשעות הצהריים מהמשרדים עד לרגע שהיה מוטש וביקש ללכת לישון, ניסיתי לכפר בכל אפשרות על כך שהעזתי להרים עליו את ידיי. כאשר לואי אמר לי שהוא לא מתכוון לספר לאף אחד מדוע הגיע לבית החולים מלחתחילה הרגשתי הקלה, היו יכולים לפטר אותי ואני באמת לא יודע מה הייתי עושה ללא העבודה הזאת.