SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 44

הרגשתי זוג שפתיים נלחצות בעדינות על שפתיי, פותח את עיניי ורואה כי הארי כבר הקדים אותי והספיק לקום. הוא חייך אליי חיוך קטן והניח את ראשו על חזי החשוף, מניח עליו נשיקה קטנה ומחבק את גופי בין זרועותיו הגדולות. הרמתי את ידי והעברתי אותה בין שיערותיו הרכות, יודע מראש שבהחלט אוהב את הפעולה הזו. הודיתי בליבי על כך שיום ראשון ושאינינו צריכים למהר לשום מקום, יש לנו את כל היום להיות אחד עם השני

״בוקר טוב״ הארי לחש, קובר את פניו בצווארי, חוזר על הפעולה שאני עושה כל לילה מחדש ומניח שם נשיקות קטנות שמשגעות את כל גופי, גורמות לי לרצות לתפוס בפניו ולנשק אותו ללא הפסקה

״בוקר טוב״ החזרתי, עוצם שוב את עיניי ומחליט לתת לעצמי כמה רגעים נוספים של שקט, מה שהיה נראה כבלתי אפשרי כל עוד הארי ממשיך לנשק את הצוואר שלי, גורם לי להבין שלבטח ישאר מכך סימן בולט למדי אך לא היה לי אכפת, לא היה לי אכפת שיסמן אותי כשלו

״אתה יודע...״ הוא אמר ״זה שאמא שלך נמצאת חדר לידינו לא עוזר לי״ קימטתי את גבותי וזזתי ממנו, מביט בו בכעס ולא מבין מדוע מבט משועשע נמרח על פניו ״אל תסתכל עליי ככה, לא לזה התכוונתי״ הוא אמר, מנסה להרגיע אותי ומסביר שלא הייתה כוונה במילותיו לפגוע בי

״אז למה בדיוק התכוונת?״ שאלתי, משלב את ידי ומתיישב כדי להביט עליו מנקודת מבט גבוהה יותר, לא יזיק שירגיש מעט מאויים. הוא הניד בראשו וצחק, מושך אותי חזרה אליו ומבהיל אותי בכך. הוא עלה מעליי ולפני שיכולתי להגיב ולהזיז אותו ממני, הוא נישק אותי, מלטף את הלחי שלי בעדינות בעזרת אגודלו ומרעיד את ליבי

״התכוונתי לזה שאני חרמן לואי, וזה שאמא שלך נמצאת חדר לידינו לא עוזר לי בכלל״ הוא אמר לתוך שפתי, כמעט ומשחרר ממני גניחה מכמה סקסי הוא נשמע עם קולו שעוד צרוד מהרגיל מהשינה. הנחתי את ידי על עורפו ומשכתי אותו קרוב יותר, נואש לחוש את גופו כמה שיותר קרוב אליי. ידו עברה על גופי, מלטפת את עורי עד שמגיעה אל קו תחתוני הבוקסר שלי ונעצרת

״הארי...״ נשימה השתחררה מסוף גרוני כאשר הוא הניח את ידו על איברי מבעד לבוקסר, נותן לבד הדק להיות הדבר היחיד שמפריד בנינו. הוא חייך חיוך מרוצה ונישק נשיקה נוספת לשפתי, מרים את ידו חזרה אל הגומי של הבוקסר במטרה להוריד אותו סוף סוף מגופי אך נקטע כאשר דפיקה נשמעת על הדלת

״בנים?״ קולה של אימי נשמע מהצד השני וגרם לי להיאנח ולהטיח את אגרופי כנגד המזרון בכעס, מרגיש מיואש על כך שהופיעה ברגע הכי לא מתאים. שמעתי את הצחוק הרועש שנפלט מפיו של הארי ודחפתי אותו ממני, עוטף את עצמי בשמיכה כדי להסתיר את העניינים שנוצרו לי שם למטה ושולח לו מבט זועם לפני שקם ומתקדם כדי לפתוח את הדלת

״בוקר טוב אמא״ אמרתי, משתדל לחייך ולא להראות עד כמה מתוסכל אני ממה שקרה כמה שניות לפני כן בכדי למנוע שאלות מיותרות