המקום הקבוע שלי היה פנוי, למרבה שמחתי. התיישבתי בפינה שלי והצמדתי את גבי לקיר, נושמת נשימה עמוקה ומרגיעה את ליבי הכואב. אבל למה הוא כואב? לא הצלחתי לענות על השאלה והתסכול הטריף אותי.
"אז אולי תרצי ללוות אותי לקלחת הרותחת היום בערב?" שמעתי קול מוכר מתקרב למקום בו ישבתי.
"לא תודה, בלייז. אני באמת מעריכה את זה אבל אני עסוקה היום. נדבר מחר?" ענה לו קול נשי שלא זיהיתי.
בלייז הופיע מולי, מתהלך לצד בחורה בלונדינית וגבוהה. "אני מבין..." שמעתי אותו ממלמל בתגובה. "בסדר, נראה מחר."
הבחורה בעלת לבוש רייבנקלואי הסתובבה על עקביה ונכנסה בחזרה לטירה, משאירה את בלייז עומד באמצע הרחבה לבדו. "זאביני." הצעקה בקעה מפי עוד לפני שחשבתי על לצעוק אותה. בלייז נראה מבולבל, הוא סובב את מבטו לכיוונים רבים לפני שנח עליי. על פניו התפשטה ההבעה החמימה שזיהיתי.
הוא התקרב אליי, עדיין מוודא שאין יותר מדי תלמידים בחוץ שיכלו לראות את פעולותיו. "מה את עושה פה, קארה?"
נאנחתי ודפקתי קלות על הדשא לצידי, מסמנת לו לשבת. בלייז נאנח ושוב הסתכל לצדדים. "שב." אמרתי את המילה בנחישות, לא נותנת לו יותר מדי ברירות. "זה לא יהרוס את המוניטין שלך אם תשב לידי כמה דקות, תאמין לי." בלייז חייך לעברי כשהבין שמעשיו היו שקופים מדי ונשכב על הדשא בלי להתווכח שוב. "מה עם הבלונדה?" זרקתי לעברו מבט מלגלג.
"בלה." הוא מיהר לתקן אותי. "היא בחורה טובה ממש." תסכול מחלחל לקולו.
"בלייז זאביני.." משכתי בזרועו וגרמתי לו לשבת מולי. "בערך כל הבחורות בטירה הזאת רוצות אותך. יש לך מעריצות." זיכרונות של כמויות הבנות שסובבו אותו כל היום הופיעו בראשי בזמן שאמרתי את המשפט. "למה דווקא בלה?"
"היא מיוחדת." הוא מיהר לענות, לא מהסס. "אבל אני לא מבין למה היא לא רוצה אותי."
"חשבת איי פעם שזה בגלל שאתה סלית'ריני וזה מרתיע אותה?" הרמתי את כתפיי, נותנת לו את התשובה שנראתה הכי סבירה לעיניי.
"אני בטוח שזה קשור לזה, אבל איך אני מסביר לה שזה לא ככה איתה?" בחנתי את תנועותיו, הבחנתי ברוגע שהשתלט עליו. הוא כבר לא היה לחוץ, כבר לא הסתכל לצדדים לבדוק מי מסתכל עלינו, השיחה הזאת הרגישה כמו כל שיחה עם בלייז במהלך חמשת השנים האחרונות. רק באותו רגע הבנתי כמה התגעגעתי לזה.
"אל תסביר." עניתי לו בטון בטוח. בלייז נראה מבולבל, הוא התסכל עליי במבט אבוד וחיכה שאמשיך לדבר. "תראה לה. תוכיח לה שזה לא ככה איתה."
"איך?" הסלית'ריני טמן את פניו בידיו בתסכול. "אני לא טוב בכל הרומנטיות הזאת שזה דורש."
חייכתי, מחזיקה את ידיו ומרחיקה אותם מפניו, גורמת לו להביט בפניי. "אז יש לך מזל שאני כן." בלייז חייך בתגובה, מבין שאעשה הכל כדי לעזור לו להשיג את הבחורה שהוא רצה. "ועכשיו אחרי שפינינו את זה מהדרך.." התחלתי לומר בקול שחצני. " בלייז זאביני עם רייבנקלואית?" צחקתי בקול.
בלייז הסמיק ודחף אותי קלות. "תסתמי." הוא סינן לעברי בטון חמור אך החיוך לא מש מפניו. "כאילו שאת לא עשית את אותה טעות בדיוק."
אייס. החיוך נעלם מפניי באחת. "נכון." מלמלתי. "אבל זו לא הייתה טעות לדעתי, כמו שהקראש הקטן שלך עכשיו הוא לא טעות." מיהרתי לסתור אותו.
"בסופו של דבר בחרת בסלית'רין." הוא לא התייחס לדבריי והמשיך בשלו. "את בדרך כלל תמיד תבחרי סלית'רין." הפתיע אותי המשפט שאמר. "בגלל זה הפתיע את כולנו שבחרת להישאר בגריפינדור. אני חושב שאנשים נפגעו מזה שעזבת אותם." הוא פתח את הנושא שהיה עדיין טעון ריגשית אצלי ואמר לי את המילים שלא חשבתי שאשמע. הוא מתכוון לזה שפגעתי בו כשעזבתי. "אני קצת מתקשה להבין למה שתבחרי בגריפינדור כשכל האנשים שאוהבים אותך נמצאים בסלית'רין." בלייז עשה עצירה קלה ופלט אנחה עמוקה ורק אז המשיך לדבר. "אבל זו כבר הייתה החלטה שלך ואי אפשר לחזור עליה. רק חשוב לי שתדעי שאף אחד לא שונא אותך, קארה." ושוב, הוא רמז על עצמו.
בלייז התקרב אליי ומכה דמעה שזלגה מעיניי בלי ששמתי לב אליה בכלל. הוא אימץ אותי לתוך זרועותיו וחיבק אותי בחוזקה. החזרתי לו חיבוק חזק וטמנתי את ראשי בצווארו בכדי לנסות להשתיק את הדמעות שאיימו לצאת. "אני כל כך התגעגעתי אליך, מטומטם אחד." מלמלתי בקול רועד וצחקוק דקיק נפלט מפיו בתגובה. כל גופי רעד. לא ידעתי כמה בלייז היה חסר לי וכמה הרגשתי לבד עד לאותו הרגע. כל חבריי הסלית'רינים נעלמו כאילו לא היו ובבית גריפינדור לא הצלחתי למצוא את מקומי. הייתי מוזרה מדיי ושונה בכדי להשתלב עימם. בית סלית'רין היה הבית לאנשים כמוני. באותו הרגע לא זכרתי למה הָחְלַטַתִי לא הייתה לחזור לָבית הישן שלי והתחרטתי על הבחירה הזאת עד לאותו הרגע.
"אני לא יכול להתחיל להסביר לך כמה התגעגעתי אליך." הוא ענה לי, ממשיך להחזיק אותי קרוב אליו. "והפעמים האלה שהייתי אמור לעבור מולך ולראות אותך מנופפת לי שלום ולא לבוא אליך ולחבק אותך, כמו שרציתי, הרגו אותי." באותו הרגע לא הצלחתי להתאפק, הדמעות זלגו להם בכמויות והרטיבו את בגדיו של בלייז אך לא נראה שזה הזיז לו. "אני כל כך מצטער, קארה. אני מבטיח לא לעשות את זה שוב ולא משנה מי מסתכל עליי או מי שופט אותי. אני עמדתי לצידך כשהיית בבית סלית'רין וזה לא היה בגלל הבית שלך אלא בגלל שאת חשובה לי, זה לא אמור להשתנות בגלל שהחלפת חדר בו את ישנה."
צחקקתי, נזכרת במלחמת הכריות שהיינו עושים מפעם לפעם ואת דראקו הרותח מכעס בכל אחת מהפעמים הללו. "אני אבעט בך אם תעשה את זה שוב." הצלחתי לומר בקול חצי מובן, חצי רועד מדמעות.
בלייז צחק ואימץ אותי עוד יותר קרוב אליו, כאילו שזה היה אפשרי בכלל. "אני מבטיח." היו המילים האחרונות שנאמרו.
YOU ARE READING
Kara 2 קארה (הארי פוטר)
Fanfiction°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה תהנו :)
